ארגון סטודיו שכיף ליצור בו

סיפרתי לך שלמדתי ולימדתי אומנות, נכון?
אם עדיין לא סיפרתי – אז הגיע הזמן לספר. ובכן,
אני מאד אוהבת ליצור ולעודד אנשים ליצור. מאד אוהבת לראות עבודות שאנשים עשו
בין אם מדובר באומנות "רשמית" בתערוכות, במוזיאונים, בגלריות וגם מלאכת יד וכאלה.
כל אחד שרוצה לבטא משהו, רעיון שצץ בראשו – ויש לו או לה את היכולת להוציא את הרעיון לאור,
הרי זה מבורך ורצוי. ועכשיו לעניין של סידור הבית – איך הסדר מאפשר ליצור יותר בקלות?

הקסם שמחזיר חפצים למקומם

הקסם שמחזיר חפצים למקומם

האם הסדר מפריע ליצירתיות?

בסדנאות והרצאות עולה הקשר או הניגוד בין בית מסודר לבין יצירה.
האסוציאציה הראשונה שעולה בראש כשחושבים על בית מסודר או בעלת בית מסודרת היא
אישה קפדנית מאד אולי שתלטנית. כמובן כפייתית בנושא של סדר ונקיון. מקפידה על כללים מאד ברורים,
היא לא מאפשרת שום המצאות וחריגות. היא יודעת בדיוק מה עושים ואיך עושים ואין מה להתווכח פה.
זה יכול להיות גבר. בדרך כלל מבוגר, אבא או סבא.
ובכן… סדר כזה מסרס הוא לא בריא בעיני. הסדר שאני מכוונת אליו הוא חלל מאורגן ונעים שמאפשר ליצור, לנשום ולחיות. חלל מעורר השראה ופליאה ותחושה של חיבוק ותמיכה להיות הכי "אני" ללא בקורת כלשהי. מקום לנסיונות. סטודיו כזה עזרתי לאישה מאד יצירתית ונעימה לסדר, לפני כמה ימים. אשתף אתכם בתהליך ובתוצאה.

סידור סטודיו, חדר יצירה

פינות שונות בסטודיו לפני הסידור

 

 

 

 

לפני סידור הסטודיו – עומס על השולחנות, על הרצפה ובתוך מתקני האחסון

בתמונה למעלה ובתמונות הבאות אפשר להתרשם שהחדר גדול ומואר ונעים באופן בסיסי, אך עמוס ומבולגן, חומרי היצירה ממויינים בעיקרון לפי סוגים אך הסדר לא נשמר. כשמיינו וסידרנו מצאנו כפילויות. מצאנו כמה וכמה אקדחי דבק חם, דבקים מסוגים שונים, צבעים מסוגים שונים, הרבה משקפיים, הרבה חומרי גלם כמו בדים, חרוזים, ניירות יפים, טלאים, הרבה עבודות גמורות וחצי גמורות. כל השולחנות בחדר היו עמוסים בחפצים והיו גם ערימות על הרצפה.

עומס מ"אתמול" זה כמו אוכל שנשאר על הצלחת מאתמול.

פינת התפירה בסטודיו לפני הסידור. השולחן עמוס בדים.

פינת התפירה בסטודיו לפני הסידור. השולחן עמוס בדים.

 

 

 

 

תארו לכם שהשארתם אוכל בצלחת וכך השארתם את הצלחת עם שאריות האוכל והסכו"ם שבו השתמשתם על השולחן והלכתם לעניניכם. אם תחזרו בעוד שעה האוכל עדיין טעים ונעים לכם לאכול אותו. אבל אם תחזרו בעוד יומיים הוא כבר התקלקל, יש לו ריח לא נעים, מראה לא נעים ואפילו אולי תחלו אם תאכלו את האוכל הזה.

גם כשאתם משאירים את היצירה ככה, לא מאורגנת, לא אסופה, לא מחזירים כלים וחומרים למקום שלהם, לא שמים שאריות בפח. אם תחזרו עוד רגע להמשיך מהמקום שהפסקתם – זו לא בעיה. הבעיה היא אם נאלצים לעשות משהו אחר כמו עבודה, טיפול בילדים, לא עלינו עניינים רפואיים ואולי סתם לא בא לכם להמשיך… ואתם משאירים את החדר ככה להרבה זמן עד שכבר נקטע אותו רצף יצירה. חוט המחשבה, הלך הרוח ההוא. איך תרגישו כשתכנסו שוב לחדר הזה?

הצצה לתוך הארונות לפני הסידור של הסטודיו

הצצה לתוך הארונות לפני הסידור של הסטודיו

 

 

ניצול מוצרי האחסון באופן יעיל

סטודיו לפני סידור יש אחסון לא מנוצל

היוצר הרגיש והילד הפנימי

חשוב לדעת שאנשים יוצרים הם לרוב אנשים רגישים. אנשים יוצרים שמים לב לדברים קטנים כמו מבט של חיפושית, זוית מעניינת של פרח, צירופי צבעים שנוצרים במקרה, רעיון שצץ במפתיע בזמן שעסקו בדבר אחר לגמרי. הרגישות הזאת והצורך לבטא את החוויות האלה, ללכוד את משב הרוח החולפת, דורש עשיה מיידית. למומנטום של הרגע הזה יש חשיבות עצומה אפילו קריטית כשמדובר ביצירה. העשיה היצירתית עצמה נחשבת בעיני יוצרים רבים לרגעים המועדפים. ומה עם לסדר אחרי ש"משחקים"? אחר כך. הסידור נתפס כפעולה משעממת, מעייפת, משהו שקשור ל"חובה" ול"צריך". לא כיף בכלל. הילד שבתוך האדם היוצר מתנגד ומתמרד נגד כל ה"צריכים" למיניהם. גם כשהאדם כבר עבר את גיל 50. הילד הפנימי הוא ילד נצחי. מן פיטר פן כזה. לא רוצה להתבגר! לא רוצה לסדר את החדר! אמא שלו והגננת בבית אבות ואולי הלכו לעולמן, אין מי שיגיד מה מותר ומה אסור. חופש? חופש גדול?

מי אני, חובבת חופש ויצירה שכמוני שאגיד לכם מה לעשות? אני מציעה:
עזבו את ה"צריך" לא צריך לסדר את החדר. אבל… מה קורה לכם כשאתם משאירים את החפצים ככה, בבלאגן? כאילו שמישהו שמכיר אתכם ויודע איפה המקום של כל דבר ומה המשמעות של כל דבר בעיניכם, יכין עבורכם את המקום לפעם הבאה שתגיעו אליו. אם יש לכם עוזר אישי כזה – מה טוב. אך אם אין – מה שקורה זה שכאשר אתם נגשים לאותו חדר שבו יצרתם בחדווה גדולה ולא מוצאים את עצמכם. לא זוכרים איפה מה, יש גיבוב של חפצים. ונוצר ריחוק ביניכם לבין האפשרות ליצור. כי אנשים רגישים מאד מושפעים מהסביבה. זה אבסורד. כשיש עומס ואבק – מי שהכי קשה לו לשאת את המצב הם דווקא אותם אנשים רגישים. מה עושים? נראה בהמשך.

סדר חיצוני סדר פנימי. משטחים פנויים וארונות מאורגנים.

סדר חיצוני סדר פנימי. משטחים פנויים וארונות מאורגנים.

 

 

 

בא לכם לקנות מהארונות והמגירות?

כשאנחנו נכנסים לבוטיק מעוצב או חנות חומרי יצירה, מוצרי כתיבה, נכון שבא לנו לקנות? בחנויות הסדר והעיצוב מושכים את העין אל המוצרים ואת היד אל הארנק. אני ממליצה לסדר את פנים הארונות, המגירות, הקופסאות, באופן חכם ואסתטי. אם תחשבו על זה לעומק – בזמן שאתם מסדרים אתם יוצרים. יוצרים פתרונות. גם אם קניתם קופסאות מוכנות אתם עדיין צריכים לקבל החלטות קטנות: איפה ואיך למקם את החפצים בתוכם? מה לשים באותה קופסא ומה בקופסאות שונות? אנחנו מאד נהנינו בזמן שסידרנו את הסטודיו. נהנינו גם מהתהליך וכמובן מהתוצאה.

איחדנו כל סוג כלים וכל סוג חומרי יצירה יחד.

איחדנו כל סוג כלים וכל סוג חומרי יצירה יחד.

 

 

 

בתהליך המיון מצאנו הרבה מאד כפילויות. הם נבעו מכך שבעלת הבית לא מצאה מה שחיפשה ולכן קנתה עוד ועוד מוצרים מאותו סוג. מצאנו כמה וכמה זוגות משקפיים, כמה וכמה אקדחי דבק חם וכו'. כמובן שאיחדנו אותם באותו כלי, אותה מגירה. בשלב הבא כדאי לבדוק אולי חלק מהם לא תקינים. איך? כשעובדים עם אקדח אחד – מחברים לחשמל אקדח נוסף. אם הוא תקין – תשתמשו גם בו, לסירוגין, בהדבקה. הרי ממילא לוקח זמן עד שהדבק נמס. ואם הוא לא תקין – תזרקו אותו מיד לפח. את הטושים הילדים/הנכדים ישמחו לבדוק.

מה גורם לך להרגיש טוב בחדר?

אנשים יוצרים הרבה פעמים שמים לב גם לתחושת הגוף שלהם במרחב בכל רגע. לא תמיד התחושה מודעת אך תמיד היא מורגשת ונרשמת בתת ההכרה כנעימה או לא נעימה. כשאנחנו יושבים עם הפנים אל הקיר ועם הגב לחדר ולדלת הכניסה התחושה הרבה פחות נעימה יחסית לתחושה שלנו כשאנחנו יושבים עם הגב אל הקיר והפנים אל המרחב של החדר ואל דלת הכניסה. על פי תורת הפאנג שווי מסבירים זאת בכך שרמת הבטחון שלנו בישיבה כזו גבוהה יותר, אנחנו בעמדת שליטה על החדר. אני מזמינה אתכם לנסות בעצמכם. בכל אופן, הרחקנו את שולחן התפירה מהקיר על מנת לאפשר ישיבה עם הפנים אל החדר. שולחן המחשב צמוד אליו ומי שיושב ליד המחשב יושב הפוך ממה שמומלץ, אבל יש אילוצים של חוטים, חיבור לאינטרנט וכו' אז זה הסידור. לפחות בינתיים.

פינת התפירה בסטודיו. לפני ואחרי. הרחקנו את השולחן מהקיר כדי לאפשר ישיבה עם הפנים לחדר.

פינת התפירה בסטודיו. לפני ואחרי. הרחקנו את השולחן מהקיר כדי לאפשר ישיבה עם הפנים לחדר.

 

 

 

 

 

מה עכשיו? סיימנו? כן. ולא. בעלת הסטודיו כנראה תבנה מדפים נוספים מקרטון לבדים, שימוקמו בפינה מאחורי שולחן התפירה. ונשארו עוד מיונים של חפצים קטנים, ציורים, דפים וכו'.

השאלה הגדולה היא: איך לשמור על הסדר בסטודיו?

התשובה הבנאלית: תחזירו דברים למקום שלהם, תסדרו אחרי עצמכם – זרקו לפח שאריות, אחסנו חומרי גלם טובים בקופסאות שלהם. כך יהיה לכם נעים להכנס לסטודיו וליצור בו. אני יודעת שמדובר לפעמים בשינוי של 180 מעלות. והתגברות על המון התנגדות ל"צריך לסדר את החדר". הקסם שיחזיר את החפצים למקומם הוא האהבה של עצמכם הנוכחי אל עצמכם העתידי.
אני מזמינה אתכם לנצל את הרוח שלפני הגשם – את אותו חוסר שקט וחוסר יכולת לעשות משהו מועיל – שאני מרגישה לפני שאני יוצרת ואולי גם אתם – כדי למיין ולסדר את הסטודיו או אזור היצירה. זה יעזור לכם להתחבר למקום ואל עצמכם.

 

 

תגובות כאן

תגובות כאן

כתיבת תגובה