ארכיון תגית: בלאגן

למה קשה לנו להפרד מחפצים שלנו?

למה קשה לנו להפרד מחפצים שלנו
בשיחות הטלפון וגם בעבודה עצמה השאלה: אז מה, אני אגרנית? חוזרת שוב ושוב.
יש תכניות ביזאריות בטלוויזיה, בעיקר בחו"ל, שבהם ניתנת לנו הצצה לבתים במצב קיצוני של עומס.
החדשות הרעות תחילה: בכולנו יש אגרן קטן. לפעמים הוא גדל פרא ולפעמים הוא כלוא, מנוון, מוכחש.
החדשות הטובות: אנחנו יכולים לבחור. לשנות. זה בידיים שלנו.
בוידאו אני מסבירה על קצה המזלג למה אנחנו נקשרים לחפצים.

וידאו: למה אנחנו נקשרים לחפצים?

הקשר שלנו לחפצים דומה לקשר עם אנשים.
אנחנו מתאהבים בהם כי הם יפים, איכותיים,
ככל שאנחנו משתמשים בהם יותר זמן הקשר מתחזק ומתהדק.
אנחנו מזהים אותם כ"שלנו".

אם הם משמשים אותנו ומעוררים בנו שמחה,
אני לא רואה לנכון להפרד מהם.
אבל אם יש לנו כפולים (ליתר בטחון)
או חפצים שכבר שכחנו מהם (במחסן, אולי נצטרך ולא יהיה…??!)
זאת כבר לא התקשרות במובן החיובי אלא פחד.
ואני מזמינה אתכם לשחרר חלק מהם ואת האמונות במחסור באותה הזדמנות.

בקורס השלם לסידור הבית – מקבלים הרחבה בעניין הזה
ובעוד נושאים שקשורים לאי סדר בבית כתוצאה מהתנהלות מסוימת,
כמו קניות רגשיות, דחיינות והרגלים שמבלגנים את הבית.
אז כן, יש דבר כזה – הרגלים שמסדרים את הבית.

כשמזמינים אותי לסדר בית, אני תמיד עובדת עם בעלי החפצים.
בצילומים הבאים תוכלו להתרשם מהמראה החיצוני של החדר שהשתנה.
אי אפשר לראות את כל השינויים כי רובם פנימיים:
בתוך מגירות, קלסרים, קופסאות, ארונות ויש שינויים במגירות הנפש.

סידור מדף ספרים ומדף קישוט

סידור מדף ספרים ומדף קישוט

לפני: מדף ספרים עמוס, מגובב קצת, חפצים קטנים חוסמים את הספרים.
ויטרינה שאמורה להיות פינת נוי – עמוסה מאד. לא ממש אסתטית.
אחרי: על המדף (במטבח) יש ספרי בישול שניתן לשלוף בקלות.
הויטרנה – מרווחת.

שולחן במטבח

שולחן במטבח

לפני: שולחן מאד עמוס במטבח. רק חלק קטן ממנו פנוי כדי להניח צלחת.
כל יתר המקום עמוס בניירת, חפצים שונים. על הכסאות – שקיות עם עוד שקיות… וקניות שצריך להחליף.
אחרי: השולחן פנוי. חלק מהדברים מתויקים במגירות (לא רואים בצילום) וחלק… זרקנו!

חדר שינה

חדר שינה

לפני: המיטה לא מסודרת ויש עליה חפצים, על השידות חפצים מגובבים.
לא ניתן לפתוח את המגירות בצד ימין של המיטה. ליד אותה שידה יש מראה.
המראה משקפת את המיטה ונמצאת מול דלת החדר. מיקום לא מוצלח, אנרגטית.
אחרי: המיטה מסודרת. המגירות גם. שידה אחת שלמרגלות המיטה עברה לחדר אחר.
המראה – עברה למקום אחר. הרחקנו קצת את המיטה מהקיר וסובבנו את השידה
כך שניתן להשתמש במגירות.

ארון בגדים בחדר ילדים

ארון בגדים בחדר ילדים

לפני: בגדים מגובבים.
אחרי: הבגדים מקופלים.
בארון הזה המרחק בין המדפים גדול למדי.
מה שעלול לגרום לעומס במקרה הרע.
או סתם בזבוז מקום במקרה הטוב.
ניתן לשפר ארונות סטנדרטיים או להזמין מראש ארונות "חכמים" יותר.
מדויקים לצרכים שלכם שיחסכו לכם מקום בחדר וזמן חיפושים יקר.

סדר במשרד

סדר במשרד

לפני: ערימות ניירת על השולחן וגם מתחת. חפצים חוסמים את ארון המגירות מול שולחן הכתיבה.
המגירות עמוסות ומבולגנות.
אחרי: שום דבר לא חוסם את המגירות,
הניירת מויינה. חלק תייקנו, חלק זרקנו. המגירות מסודרות.

סידור משרד

סידור משרד

עוד משרד.
לפני: ערימות על שולחן הכתיבה, ערימות על הארץ, מגירות שולחן הכתיבה עמוסות.
אחרי: הרצפה פנויה, שולחן הכתיבה פנוי, מגירות שולחן הכתיבה מסודרות.

שוב קישור לסרטון – מה יוצר את הקשר בינינו לבין החפצים שלנו.
ולמה קשה לנו להפרד מהם?

סוד הקסם היפני

שמעת על קון מארי? שאלה אותי לקוחה שלי,
היא עושה בדיוק מה שאת עושה, מסדרת בתים. אבל היא – הפכה את זה לאימפריה.
"סוד הקסם היפני", ספר שכתבה יועצת הסדר היפנית קונמארי קונדו הוא רב-מכר,
יש המון סרטונים ביוטיוב עליה ועל שיטתה.

עיקרי השיטה

להוציא ה-כ-ל החוצה מהארונות או מהבית ולהכניס לתוכם אך ורק מה שעושה לנו טוב.
לזרוק כל מה שלא נחוץ ולאחסן את היתר בחוכמה.
למיין ולאחסן לפי קטגוריות ולא לפי מיקום.
לעשות את התהליך הזה בבת אחת, כל הבית יחד ולא חדר-חדר או מגירה אחת בכל פעם.
יש צורך לעשות את הסדר רק פעם אחת בחיים.

קונמארי סידור בתים

סוד הקסם היפני קונמארי

ומה פיית המגירות אומרת על השיטה?

מבוכה. רגשות מעורבים. היא צודקת אבל קיצונית מדי לטעמי.
וזה כנראה סוד המכירות המטורפות של הספר שלה וההצלחה של "השיטה" שלה.
אנשים פשוט אוהבים שאומרים להם מה לעשות בטון בטוח וחד משמעי.
האמירה שלה: יש רק דרך אחת נכונה לעשות את זה – בעייתית בעיני.

האמירה של מארי שיש צורך לבצע את הסדר היסודי פעם אחת בחיים – והסדר יישמר –
נכונה לכרגע, לא לתמיד.
בחיים יש שלבים – לידת ילד, לימודים, שינוי קריירה, הילדים גדלים ועוזבים את הבית וכדומה.
בכל שלב בחיים נזקק לחפצים אחרים ויש חפצים שהולכים אתנו כברת דרך ארוכה.
בכל סיום שלב – כדאי ורצוי לעשות סדר יסודי ולעדכן את תכולת הבית.

מה שאני מאד אוהבת אצלה – זה המוטו: להכניס הביתה רק מה שעושה לנו טוב.

לסדר את כל הבית בבת אחת – אחת ולתמיד?

אמת. כשמסדרים טיפין טיפין עלולים להזיז את הבלאגן מצד לצד…
כשהבית גדול ועמוס נדמה שעבודת הסידור תימשך לעולם.
אני מעדיפה לעבוד ימים ארוכים, ברצף, ביעילות ולהפיק מהם כמה שיותר.
אני לא נבהלת מערימות של חפצים, אבל הרבה אנשים כן נבהלים.
לכן העצה הרווחת היא לא לנסות לסדר ה-כ-ל בבת אחת. לא להציף ולהפחיד.

יש אידיאל ויש מציאות. יש רצוי ויש מצוי.
סידור כל הבית בבת אחת הוא כמו צום מיצים שמטרתו לנקות את הגוף מרעלים.
זה דרמטי, ההבדל בין "לפני" ל"אחרי" נראה לעין ובהחלט יכול להיות תפנית בחיים.
כשהבן שלי הגיע לגיל שנה והצטרף למשפחתון, הקדשתי כמה ימים למיון יסודי של החפצים בבית וזרקתי המון חפצים מיותרים, לפני שבכלל התחלתי לחפש עבודה. עדיין עבדתי כשכירה באותן שנים ואגב, מצאתי עבודה מאד מהר. אני לא בטוחה אם פינוי החפצים המיותרים מהבית עזר לי למצוא עבודה בקלות, מה שבטוח זה שכשהתחלתי לעבוד – לא היה לי פנאי לעשות את המיון הזה.
לסדר את הבית ימים שלמים – ימי עבודה שלמים – זאת פריבילגיה שלא כולם מרשים לעצמם.

אני פוגשת את המצוי בעבודה שלי אתכם, ואני יודעת כמה מעט זמן יש לכם כדי להקדיש לסדר יסודי.
אנשים לוקחים יום חופש מהעבודה כדי להיעזר בי, כדי להפיק את המקסימום מהזמן הקצר שעומד לרשותם.
הצעה: אם הבית שלכם עמוס מאד, הקדישו את היומיים הראשונים של החופשה השנתית שלכם
לסידור הבית. העובדה שאתם יודעים שיש לכם רק יומיים יוצרת לחץ. ולחץ עשוי להוות זרז לעשיה.
הסיפוק שתפיקו והרווחה שהבית יספק לכם בתמורה, שווים את ההשקעה.
מה גם שמיד אחרי המאמץ הזה תבלו כמה ימים.
אני ממליצה לכם בחום לאמץ את המוטו של קוןמארי: להיפרד מכל מה שלא נחוץ.
בין אם אתם מסדרים הכל בבת אחת ובין אם בהמשכים.
אל תאחסנו חפצים לא שימושיים.

אמנות ההשלכה של חפצים לא נחוצים

זה החלק הכי רגיש של העבודה שלי.
אני מקפידה לא לקבל החלטה עבור לקוחותי, בעיקר בעניין הזה.
אני כן אתן לכם חומר למחשבה שאולי ישפיע עליכם להיפרד ביתר קלות.
אני כן אצביע על היתרונות של ויתור על עומס לטובת מרחב פנוי,
ויתור על אחסון "שיהיה, ליתר בטחון" לטובת אחסון סביר ואמונה בשפע.
כלומר: כשנצטרך – נשיג כזה. אין צורך לשמור שנים חפצים לא נחוצים.

פרידה זה עניין של בשלות, לדעתי.
אם, נאמר, תפרדו מחפץ שאתם עדיין קשורים אליו – מה שעלול לקרות זה:
א. תכעסו על מי שהשפיע עליכם לעשות משהו שאתם לא באמת רוצים.
ב. תקנו לכם חפץ דומה בהקדם האפשרי, והוא אף פעם לא ימלא את מקומו של זה שנזרק.
כל הסיפור של "למה הקשבתי לה….למה זרקתי את זה… " ייצבע במרירות עגומה.
אני רוצה להימנע מזה.
ולכן…
השלכת החפץ צריכה להיות תוצאה של הפרידה הרגשית ממנו.
אני מקווה שקריאת הדברים האלה ומחשבה עליהם תזרז את ההבשלה.
לזרז הבשלה זו לא מניפולציה או כוחנות וזה בסדר גמור 🙂

למיין ולאחסן לפי קטגוריות

קוןמארי כתבה שכנערה בכל יום היא סידרה אזור אחר בבית.
יום אחד היא סידרה מגירת איפור, למחרת…
היא סידרה מגירת איפור נוספת שדמתה להפליא למגירה מאתמול.
כלומר: היו בבית הוריה כפילויות.
אני מוצאת כפילויות בבתים, לפעמים הן מכוונות והגיוניות.
למשל: אם יש שתי מקלחות, יש הגיון לאחסן בארונות המקלחת שלהן מגבות ומוצרי היגיינה.
כשאני מוצאת כפילויות שאין להן סיבה והצדקה – אני מאחדת את הפריטים במקום אחד, כמובן.

זבנג וגמרנו – סידור יסודי וחד פעמי של הבית

כמה קסם יש בהבטחה הזאת: מאמץ חד פעמי ואחריו גן עדן של מנוחת עולמים.
אז מה שנכון זה שכרגע, במצב שאתם נמצאים בו, אם תיפטרו מכל מה שמיותר אצלכם בבית
ותארגנו את מה שעושה לכם טוב ונחוץ לכם באופן חכם – אכן תקבלו תשתית נהדרת לבית מסודר.
כדי לשמור על הסדר בבית תקפידו להחזיר דברים למקומם, והבית יהיה מסודר תמיד.
אבל –
אם ילדתם תינוק, הבית מתחיל להתמלא בבגדים שלו, בצעצועים שלו, בכלים ובאוכל שלו.
התינוק גדל ומתווספים עוד חפצים ובגדים והקודמים משמשים את האחות התינוקת שנולדה בינתיים.
באיזשהו שלב כדאי לעצור ולמיין. כל משפחה והמדיניות שלה. פעם בעונה, פעם בשנה או כשעוברים דירה.
כך גם עם הלימודים – למדתם לתואר, יש לכם ספרים ומחברות שאולי יעזרו לכם בקריירה. אולי לא?
באיזשהו שלב תקבלו החלטה: זה לא נחוץ, הגיע הזמן להיפטר מזה.

עומס בבית ועודף משקל. מה הקשר?

אם תעשו סדר בבית – תרדו במשקל.
???
מארי מוצאת קשר בין עומס בבית למשקל עודף ומספרת שאנשים מרזים בעקבות יישום השיטה שלה.
עודף חפצים ועודף משקל הם שתי תופעות של עידן השפע.
אבל לא נראה לי שיש קשר הדוק ביניהן.
תתפלאו, חלק מלקוחותי שהבתים שלהם עמוסים – רזים להפליא.
זבנג וגמרנו זה סוד המכירות של דיאטות קסם למיניהן. דיאטות כסאח.
הכל או כלום לזמן קצוב ו- המטרה הנכספת בהישג ידך.
האמת האפורה הרבה פחות מושכת:
תאמצו אורח חיים בריא,
תלמדו להקשיב לגוף.
תאמצו הרגלים שתומכים בבית מסודר.
מי קונה?

להכניס הביתה מה שעושה לנו טוב!

מסכימה במאה אחוז!
אני אומרת שחפצים שימושיים יכולים להיות גם אהובים ומקסימים, אין צורך ולא כדאי להחזיק בבית מערכות כפולות.
"שואב האבק הזה אמנם מכוער אבל יעיל והשני אמנם לא יעיל אבל יפה. וגם יקר. לא תאמיני כמה שילמתי עליו."
אם הוא יפה ולא יעיל – עשו ממנו עציץ או שתעבירו אותו הלאה, אבל בחייכם, תנו לו תפקיד, שלא יתפוס מקום סתם ככה.
התייחסו לחלל הבית שלכם בכבוד, כמו שתתייחסו לגוף שלכם:
תרשו רק למה שעושה לכם טוב להיכנס ולהישאר.

קונמארי ערה לאנרגיות שיש לחפצים ולקשר הרגשי שלנו עם חפצים.
מארי מדגימה בחינניות איך הגוף מרגיש למראה ולמגע חולצה אהובה.
אפשר להרגיש את השמחה בגוף למראה בגד אהוב
ואת המבוכה והזרות למראה בגד זר, שלא נקשרנו אליו.

קניות קניות קניות

הסדר בבית מתחיל בחנות.
קונמארי מפרטת איך להימנע מקניות מיותרות. בעיקר בגדים.
קנו רק מה שמתאים לכם כרגע ומשמח אתכם.

שיישאר בינינו: אם אנשים יקנו רק מה שהם באמת צריכים, הכלכלה עלולה להיפגע.
יצרני אשפה מפלסטיק זול יפסיקו להתקיים, אולי אפילו יצרני בגדים יפשטו את הרגל. כי כמה בגדים ונעליים אנחנו כבר צריכים? ותיקים? ממש לא צריך יותר מאחד ליומיום ואחד לאירועים מיוחדים ואיזו מזוודה. וכמה כלים צריך במטבח? ומצעים? רובנו קונים יותר מדי. הפתרון של קונמארי: לזרוק. זה פתרון לשלב הראשון.
כדרך חיים – אם נקנה רק מה שאנחנו צריכים כדור הארץ יהיה יותר נקי וגם הבתים שלנו.

מתנות מתנות מתנות

כשאתם נותנים מתנה למישהו – אילו שיקולים אתם לוקחים בחשבון?
כמובן, מה היא או הוא אוהבים, תחביבים שלהם, אוספים וכדומה,
וגם – התקציב שלכם, היצירתיות שלכם, הטעם שלכם.
האם חשבתם מה יקרה עם המתנה שלכם בטווח הרחוק?
כמסדרת בתים אני פוגשת חפצים שלא נעים לאנשים לזרוק,
אנשים שומרים חפצים לא נחוצים שהם לא אוהבים אותם, רק מפני שקיבלו אותם במתנה.
כך המתנה תופסת מקום יקר בבית ומהווה חלק מהתקיעות.
אז – אם אתם באמת רוצים לשמח ולהעצים אנשים – תנו להם מתנות מתכלות, למשל:
כרטיס להצגה, ארוחה במסעדה, אוכל שהכנתם, טיול, טיפול מפנק בספא, זר פרחים או עציץ תבלינים.
הרבה אנשים נותנים את שירותי כמתנה, אבל פה אני חייבת להוסיף: חייבים לשתף את מקבל המתנה בעניין.
בשום אופן לא להביא מסדרת בתים כהפתעה. מה גם שאני עובדת עם בעלי החפצים עצמם.
אני ממליצה לנותני המתנה שמתייעצים אתי – להראות למקבלי המתנה הפוטנציאליים וידאו מתוך הערוץ שלי ביוטיוב,
זה יעזור להם להחליט אם יהיה להם נעים וטוב לעבוד אתי או לא.

החיים שלכם ישתנו לטובה אחרי סידור יסודי של הבית שלכם

בהחלט. אני מאמינה בכך שהבית משקף אותנו ומאידך משפיע עלינו השפעה ענקית.
ממש כמו שאנחנו, על ידי אכילה בריאה, פעילות ספורטיבית וכו' יוצרים לעצמנו גוף חטוב ובריא,
ואדם בעל גוף מתוחזק היטב – אנרגטי וחיוני וגם מושך, שמח וחברותי בדרך כלל.
כך גם אנשים שמזניחים את הבית – לא מקבלים מהבית את התמיכה שהם יכולים לקבל ממנו.
אם נארגן נכון את הבית שלנו, הוא יטעין אותנו באנרגיה טובה וחיוניות,
כמו שמטעינים טלפון נייד. בחיבוק של אהבה ותמיכה.
הכנתי הדרכה בנושא "כשהבית תומך בך" בדיוק על הנושא הזה.
כאן תוכלו להרשם כדי לצפות בהדרכה "כשהבית תומך בך" ובעוד כמאה הרצאות נוספות ללא תשלום.

איפה אפשר להשיג את סוד הקסם היפני?

אחרי כל הדברים האלה, אם הסתקרנתם בעניין סוד הקסם היפני
וחשקה נפשכם במעט מאבקת הכוכבים הזוהרת, הנה עותקים וירטואליים, שלא תופסים מקום ואבק.
הראשון הוא סרטון אאודיו באנגלית. תוכלו להקשיב לו תוך כדי נהיגה או ריצה. השני – קובץ הספר בעברית.
יש ה-מ-ו-ן סרטונים ביוטיוב, תעתיקו לשורת החיפוש את המילים Marie 'KonMari' Kondo
ותגיעו לשם. אין לה ערוץ משלה, עד כמה שידוע לי.
אם תמצאו שיש לה ערוץ – העתיקו את הקישור לתגובות. טוב?

מקווה שקיבלתם חומר למחשבה וגם השראה לפעולה.
מחכה לקרוא את התגובות שלכם,
גילה

 

 

איך לא להפוך כל משטח פנוי בבית לפינת בלאגן?

למה לשמור על משטחים פנויים?

אמהות לילדים צעירים שאלו אותי: איך לא להפוך כל משטח פנוי בבית לפינת בלאגן?
אני מאד שמחה על השאלה שלהן, כי משטחים פנויים ונקיים לא רק נראים טוב ומאפשרים לנו לפעול ביעילות, אלא גם מפחיתים חרדה.
כתבתי על כך פוסט, רובו ציטוטים מהספר הכל חרדות שכתב טובי פלד, הפוסט מתאר את הקשר בין בלאגן לחרדה. 
אז עכשיו כשאנחנו יודעים כמה זה חשוב לשמור על משטחים פנויים יש לנו אפילו יותר מוטיבציה לשמור עליהם. השאלה היא איך?

איך לשמור על משטחים פנויים?

קודם כל כמובן ניצור מקום לכל חפץ ונטרח לשים דברים במקום שלהם. זה לא צריך להיות קשה לשמור על סדר אם ארגנו לכל חפץ שימושי אחסון נגיש ומתאים. אבל לפעמים… במיוחד כשמדובר באמהות לילדים צעירים זה בלתי אפשרי. הרי ילדים מארגנים לנו הרבה דרמות: פתאום ילד נופל, אחים רבים וצריך להפריד, יש הרבה חוגים שדורשים תמרון מתוחכם של סידור הסעות. ובכלל, החיים אינטנסיביים. התוצאה היא שעל משטחים רבים בבית יש תפזורת של חפצים ואולי אפילו ערימה. היא מתכסה אבק ולכלוך ולא נעים אפילו להתחיל לסדר אותה.

קערות איסוף

בלית ברירה חייבים ליצור תחנת ביניים. הפתרון שאני מציעה הוא קערות איסוף. הקערה אוספת לנו את החפצים ומאפשרת לשמור על משטחים פנויים ונקיים. בכל חדר קערה משלו שתכיל חפצים ששייכים לחדר זה. אצלי יש קערה קבועה על השיש במטבח שבה אני שמה: אטבי כביסה (הם משמשים לסגירת אריזות מזון) ופקקים של בקבוקים. למעשה הכי נוח לאחסן את החפצים האלה בקערה. גם בחדר השינה יש לי "קערה" ענקית מעיסת נייר לאיסוף בגדים שכבר לבשתי אבל עדיין לא הגיע הזמן לכבס אותם. בחדרי הילדים – קערות לצעצועים קטנים, חומרי יצירה, אפשר להחליט מה יהיה בכל קערה. בכל אופן, מדי פעם לוקחים קערה כזאת ממיינים ומנקים אותה ומניחים אותה שוב לשימוש, נקיה ורעננה. הקערה אוספת לנו את החפצים ומאפשרת לשמור על משטחים פנויים ונקיים.

מה עושים עם ערימת הניירת?

ברוב הבתים יש בעיה של ערימות ניירת. מדי פעם מתגייסים למבצע מיון ותיוק, מבטיחים לעצמנו שמעכשיו נשמור על הסדר. אבל… לא מקיימים. אז יש פתרון נוח: למיין את הניירת שמקבלים מראש למגירות. נכון שזו קצת טירחה אבל הרבה יותר קל למיין למגירות מאשר לתייק בקלסרים. ואנחנו מרויחים ככה: קודם כל קל לנו למצוא מסמכים כי אנחנו מחפשים בתוך מגירה קטנה במקום בערימה גדולה. כשנחליט לתייק בקלסר שוב יהיה לנו יותר קל כי מיינו מראש. והמיון נעשה בשוטף, לא כפרויקט מיוחד. כמה דקות בכל פעם וזהו. המגירות שאני מעדיפה הן בגודל A4 שזה גודל דף של מדפסת. ניתן למצוא מוצרים כאלה במגוון חומרים ועיצובים.

ציורי הילדים ועבודות שמביאים מהגן

אם הקצינו מגירה לכל נושא – ציורי הילדים בהחלט ראויים למגירה משלהם. אולי אפילו לכל ילד מגירה משלו. אבל לפני שהציורים מוכנסים למגירה כדאי להציג אותם לראווה בבית. על לוח שעם או לוח מגנטי, מסגרת או חוט מתוח על הקיר בעזרת אטבי כביסה. כדאי לרשום על כל ציור את שם הילד, תאריך וגם מה שהוא מספר על הציור. את היצירות התלת מימדיות , הפיסוליות, נציג על מדפים. את כל העבודות ניתן לצלם ולשמור בקובץ במחשב. לכל ילד תיקייה משלו. ולעשות גיבוי. את הציורים שהחלטנו לשמור אני אוהבת לתייק בתוך אינדקס כפי שמודגם בסרטון.

 

בלאגן סמוי ובלאגן גלוי

בלאגן סמוי ובלאגן גלוי

תסלחו לנו על הבלאגן

כבר ליד דלת הכניסה יש עומס. מבפנים ולפעמים מבחוץ.
בסלון ניתן למצוא בגדים על הריצפה, על הספה. גם כביסה שצריך לקפל וגם בגדים שמישהו פשט והשאיר.
תיקים, ניירות ועיתונים מפוזרים מסביב. השלט של הטלויזיה או המזגן נעלם לעיתים קרובות. השיש במטבח עמוס.
בחדרי הילדים קשה לדרוך. המחסן עמוס לעייפה. חפצים קטנים נערמים בכל פינה ולעיתים קרובות מכוסים
בשמיכת אבק. אז תסלחו לנו שלא סידרנו את הבית לכבודכם, אורחים יקרים, הרי היינו עסוקים בבישולים.
זה הבלאגן הגלוי.

איך הבלאגן שלנו משפיע עלינו?

בלאגן במקומות שונים בבית יוצר תקיעות בתחומים שונים בחיינו: עומס מבולגן במקומות גבוהים, למשל מעל
הארונות עלול ליצור תחושה של "רעש בראש" לפעמים אפילו עד כאבי ראש וחוסר יכולת לחשוב בבהירות.
בלאגן במרתף, לעומת זאת, ייצור תחושה של אי נוחות קיומית. פחד מפני משהו לא ידוע שעלול לצוף פתאום ולשבש
את החיים. עומס בחדר השינה יפריע לנו לישון שינה רגועה, לפעמים יחבל בזוגיות.
עומס ובלאגן באופן כללי בבית מגרשים את הדיירים החוצה. אם באופן פיסי ובדרך כלל באופן נפשי.
קשה להרגיש בטוח ונינוח בבית עמוס ומבולגן. הבלאגן מרחיק אותנו ממה ששייך לנו.

בלאגן סמוי לא רואים ברגע הראשון

הסלון מעוצב בטוב טעם, גם המיטבח המרווח. אבל אם מישהו פתח מגירה – קשה לו לסגור אותה מרוב עומס.
למצוא את פותחן הבקבוקים או המגרדת זאת משימה לא פשוטה. הבלאגן האמיתי יימצא בחדר העבודה, בחדר
הארונות ובמחסן. מיון הניירת זה פרויקט בפני עצמו. במחשב קשה למצוא מסמכים.

סדר בכאילו. או: איך זה שכשמסדרים לא מוצאים שום דבר

לפעמים המחסן נראה מסודר, הניירת מתוייקת. אבל מה? בעלי הבית לא יודעים היכן נמצא כל דבר. הם חוששים לגעת
בקופסאות שמכילות ניירת שאולי צריך אותה ואולי לא. חוששים לזרוק אבל אין להם את הכוחות הנפשיים לפתוח את "תיבת פנדורה", למיין ולקבל החלטות חדשות. אז מחליטים לא להחליט, כלומר: להשאיר הכל כפי שהוא. מרוב קלסרים קשה לשלוף את הקלסרים הרלוונטיים. הקלסרים עמוסים לעייפה, קשה לדפדף בהם ולשלוף את המיסמך שרצינו. להחזיר את המיסמך למקומו – זה פרוייקט לא פשוט.

הקבצים במחשב נעלמים לנצח בדיסק הקשיח

הרבה אנשים שומרים קבצים במחשב. לא תמיד זוכרים שהקבצים האלה קיימים. אם זוכרים את עצם קיומם לא מוצאים אותם. ככה זה כששומרים באופן לא שיטתי. כשאני עושה סדר בקבצים במחשב אני מוצאת קבצים ותיקיות כפולים. הבעיה עם הכפילות הזאת היא שקרוב לוודאי שכשמעדכנים קובץ – מעדכנים רק עותק מסויים, העותקים האחרים לא מתעדכנים אוטומאטית. כשנרצה לשלוח באימייל את הקובץ למישהו – לא בטוח שנשלח לו דווקא את הקובץ המעודכן. תיקיות כפולות שנוצרו בטעות או שהעתקנו תיקיה קיימת כדי "לגבות" אותה יוצר מצב במשך הזמן שהתוכן שלהן חופף אך לא זהה. פעם נשמור קובץ בזו ופעם באחרת. כשנחפש קובץ נצטרך לחפש אותו בכמה תיקיות במקום לגשת מיד לתיקיה הנכונה. זה מסורבל. יש דרכים הרבה יותר מוצלחות לגבות מידע.

בלאגן סמוי נראה כמו סדר

מה רע בבלאגן

מה רע בבלאגן?

בלאגן זה שובב, צעיר, דינאמי. אז למה לסדר אותו בכלל?

טוב, אני מתוודה: המילה בלאגן מחממת לי את הלב. יש בה משהו פרוע, מרד נעורים חביב ולא מזיק.
ילדים קטנים מתרוצצים בשובבות, משולהבים וצוחקים בקול.
בקיבוץ יגור יש משחקיה מקסימה עם מתנפחים משוכללים שנקראת: בלאגן.
כשהילדים שלי היו קטנים מאד אהבנו לבלות שם.

 

סדר זה מבוגר, משעמם, מטריד ולא כיף בכלל


מסכימים או מתנגדים? מבוגרים שחושבים כך – אפילו בחלק קטן מהמחשבות,לא פלא שהם מסרבים
לעשות סדר בחפצים שלהם. אחרים אוהבים כשמסודר אבל שונאים לסדר. פעולת הסידור נתפסת בעיניהם כפעולה משעממת. עבודה שחורה. סיזיפית.
מדי פעם מתגייסים לסדר ותוך זמן קצר או ארוך – שוב הכל מתבלגן.
כמבוגרים אנחנו מחליטים איך לסדר, מתי לסדר ואם בכלל – לסדר את הבלאגן שלנו.
וזה ממש בסדר מבחינה מוסרית שאדם בוגר בוחר לחיות בבלאגן.
מאד חשוב לי להדגיש את הנקודה הזאת: הבחירה. בחירה חופשית היא זכותו האלמנטרית של כל אדם.

מה? לבלאגן יש מחיר? זה לא בחינם?

מה שכן, למען ההגינות כשניתנת לאדם בחירה – מומלץ ליידע אותו על המחיר של אותה בחירה.
ולמה אני מתכוונת כשאני אומרת: מחיר? אני מתכוונת להשלכות של ההתנהלות הזאת על חייו.
ידיעת המחיר מאפשרת בחירה מושכלת, מתוך מודעות. ומה המחיר של הבלאגן?

בלאגן

כמה עולה לתחזק בלאגן?

משלמים קנסות על תשלומים שאבדו מפני שמשלמים אותם באיחור.
קונים שוב ושוב את אותם מוצרים שכבר יש בבית – כי לא מוצאים אותם. (ומחמירים את בעיית העומס בארונות).
מבזבזים הרבה זמן על חיפוש מסמכים שכבר הכנו פעם…
מאחרים לפגישות כי לא מוצאים את המפתחות, מגיעים לא מוכנים לפגישות כי שכחנו את ה… מה שזה לא יהיה במשרד/בבית,
לא נעים להביא עוזרת.
העומס הולך וגדל, תופס יותר ויותר מקום בבית עד שלכם לא נשאר מקום.
הבלאגן מגרש אתכם מהבית שלכם.
מפסידים זמן, כסף ומחזקים דימוי עצמי של ברדקיסטים חביבים שאי אפשר לסמוך עליהם. חמוד.

ערימת ניירת למיון, תיוק וטיפול

מפסידים כסף וגם זמן אבל מה מרויחים מהבלאגן ?

טוב, הבנו כבר שבגלל הבלאגן אנחנו מבזבזים זמן על לחפש דברים שיכולנו לשלוף צ'יק צ'אק,
בגלל הבלאגן אנחנו נמנעים מלטפל בעניינים בזמן ולפעמים מפסידים קצת כסף,
בגלל הבלאגן לא נעים לנו להזמין אורחים ואפילו עוזרת בית.
אבל כשאנחנו לא מסדרים את הבלאגן אנחנו גם מרויחים משהו:
החופש לדחות לאחר כך את מה שאנחנו לא רוצים לעשות עכשיו.
לעשות עכשיו משהו יותר מעניין או יותר דחוף. להיות ספונטניים.
להאמין שאנחנו עובדים קשה מדי ואין לנו מספיק שעות ביממה…
לא להחליט עכשיו. לא לזכור את ההחלטות שקיבלנו. לנוח.

על איזה איכות חיים גילה מדברת

במאמרים הבאים נבדוק מקרוב איך נוצר בלאגן, מה הקושי שביצירת סדר ואיך מתגברים על הקושי.
בסופו של דבר אני רוצה להוביל אתכם להבנה שאתם לא מוכרחים לוותר על כל היתרונות שבבלאגן.
אבל כן מציעה לכם הצעות פשוטות שאם תאמצו חלק מהם תפסידו פחות ותרויחו יותר.
אתם בהחלט יכולים לחיות את החיים שלכם כשאתם סומכים על עצמכם ושמחים בחלקכם.
מרוצים מהחיים שלכם.

לזה אני מתכוונת כשאני אומרת איכות חיים.

הפסיכולוגיה של הסדר ושל הבלאגן

הפסיכולוגיה של הסדר ושל הבלאגן

סביבה מסודרת מרגיעה אותנו

הפסיכולוג טובי פלד טוען בספרו הכול חרדות שיש הגיון מבחינה הישרדותית לשמור על סדר. המטרה הראשונה של מערכת הראייה היא זיהוי סכנות. קל יותר לזהות דמות על רקע כאשר הרקע הוא אחיד. היכולת לראות רחוק וברור מאפשר לזהות טוב יותר גירויים חריגים ואולי מסוכנים. כאשר אנו צופים ברקע אחיד, חלק ומבריק, אנו מרגישים בטוחים ורגועים יותר. רמת החרדה שלנו יורדת, מערכת הראייה משדרת למערכת החושבת "אני רואה רחוק ואין שום צורה מאיימת, אני רואה הכל" זהו תהליך לא מודע, אוטומאטי, המובנה במוחנו. זוהי הסיבה שסביבה נקייה (מבריקה) ומסודרת (אחידה וחלקה) יכולה להרגיע אותנו.

תחושה של שליטה

בנוסף הידע לגבי מקום הימצאו של כל חפץ בבית נותן לנו תחושה של שליטה בעולם החומרי. אנחנו יכולים למצוא אותו בקלות ולהשתמש בו והידע הזה מגביר את תחושת היכולת הכללית להגיע למטרות. ואני מוסיפה: היכולת לשלוף חפץ שאחסנו בקלי קלות נותנת לנו לא רק תחושה של יכולת להגיע למטרות אלא יכולת אמיתית, מעשית, להגיע ולממש מטרות מסויימות. ושמירה על סדר ונקיון במפעלים לא רק נראית יותר בטוחה – אלא היא חלק מכללי הבטיחות. סדר פונקציונלי הוא חלק מתפקוד בריא. אבל כמו בכל דבר – בריאות זה עניין של איזון ומידה.

סדר כסמל סטאטוס

בהמשך הוא כותב על אנשים שסדר ונקיון חשובים להם במידה רבה במיוחד עד כדי כפייתיות. על מתחים ומריבות סביב סדר וניקיון בבית והעימותים הקשים בין בני זוג ובין הורים לילדים. שוב הסיבה היא חרדות. השיגעון לסדר וניקיון היא במידה רבה תוצר של החברה המודרנית. בדורות הקודמים רוב האנשים חיו בלי ריצוף ובתנאי נקיון פחותים בהרבה מהמקובל בימינו ולא הקדישו כל-כך הרבה זמן ואנרגיה לנושא. כיום סדר ונקיון קיבלו ערך חברתי ותדמיתי גבוה מאד – אנשים פוחדים שהסובבים אותם יחשבו שהם מלוכלכים ולא מסודרים. הם עלולים להיתפס כאנשים לא מקצועיים ולא אמינים.

היא בלאגניסטית והוא מסודר

טובי סיפר על נעמה ודני, זוג צעיר שעבר לגור יחד. דני מסודר עד כדי כפייתיות ונעמה דיסלקטית, בלאגניסטית, נהנתה עד כה מהחופש לחיות ללא סדר, לשים את החפצים שלה איפה שמתחשק לה, זה נראה לה חלק חשוב מהביטוי העצמי. היא פרשה את הכעס שלו עליה כשעשתה בלאגן כנסיון להשתלט עליה והתקוממה מאד ואילו הוא פירש את אי שמירתה על הסדר והארגון כחוסר אהבה וחוסר פירגון מצידה לצרכים שלו. החרדות שלהם התנגשו ולכן היה להם קשה כל כך לחיות ביחד ולהרגיע אחד את השני. הטיפול היה קצר ויעיל והסוף טוב.

השטח פנוי, מרגיש לי בטוח