ארכיון תגית: מעבר דירה

מעבר לדיור מוגן

מעבר לדיור מוגן

סבתא רינה החליטה לעבור לדיור מוגן. בגיל 85 שנים קיבלה החלטה אמיצה לעזוב את ביתה המוכר והמרווח לטובת דירה קטנה. כמובן שלא מדובר רק בדירה, אלא גם, אולי בעיקר, במה שמסביב.  התפקיד שלי היה, כמובן, לארוז את התכולה ולפרוק אותה בבית החדש.

 הדירה בדיור מוגן המטבח

המטבח בדירה בדיור מוגן

אריזת תכולת הדירה

כבר עזרתי לנשים צעירות בהריון מתקדם לארגן את הדירה החדשה אחרי מעבר, עזרתי לזוגות מבוגרים לעבור דירה אחרי כמה עשרות שנים שגרו בדירה הקודמת… אבל לדיור מוגן – עדיין לא. סבתא רינה היא הלקוחה הראשונה שלי בתחום הזה. האריזה הפעם היתה טיפ טיפה שונה, מפני שלא כל החפצים היו ממוענים אל הדירה החדשה. חלקם היו מיועדים לילדים, תכולה שארזנו לחוד. ארזנו – כלומר: אני ארזתי, היא פיקחה. הפעם לא הבאתי צוות, כי היה מעט לארוז וגם שעות העבודה היו לא שגרתיות: התחלנו בערב, סיימנו בלילה. למחרת בבוקר הגיעה ההובלה (רוזנבאום, רואים בתמונה). נפגשנו שוב ב"בית ההורים", כך מכנים כיום דיור מוגן.

עוברים דירה לדיור מוגן

מעבר דירה לדיור מוגן

לקבל החלטה אמיצה בגיל 85

אתם תוהים האם הילדים שלה רצו את הבית שלה לעצמם ודחקו בה לצאת ממנו? שמעתי כבר סיפורים כאלה, אבל במקרה הזה – זה ממש לא כך. אילו הייתם פוגשים את סבתא רינה הייתם מבינים כבר שהיא המחליטה הבלעדית על החיים שלה. היא בעצמה החליטה לעבור לדיור מוגן. הבן המסור שלה ערך את ה"מחקר" – אילו אלטרנטיבות זמינות עבורה – והיא בחרה. כשמתבגרים ומתחילים לחשוב על הפרק המסיים של החיים, עם האפשרות להידרדרות במצב הבריאות, דיור מוגן זאת אפשרות. נכון שלא חייבים להיות חולים וחסרי ישע בסוף החיים, ראיתי סרטונים שבהם קשישים מטפסים על עצים, קשישים המבצעים תרגילי ספורט לא פשוטים, אך הם המיעוט. נכון שאותם קשישים ספורטיביים התחילו בגיל צעיר ומעולם לא הפסיקו להתעמל. אההה… אילו לא הפסקנו… גם אנחנו יכולנו להמשיך… לרוץ, לרקוד. בעצם, למה לא להתחיל עכשיו? בכל גיל ההווה הוא הזמן היחיד שבו יש לנו השפעה על חיינו, אני מפצירה בכם ליצור את ההווה הכי טוב שאתם יכולים. אם זה בנושא של סידור הבית, ספורט, עיסוק בתחביבים או בילוי עם חברים. עכשיו הזמן להחליט ולעשות! ואם נחזור להחלטה של סבתא רינה – עושה רושם שהולך להיות לה ממש נעים שם.

זוכרים את "ספינת האהבה"?

מה אני אגיד לכם – אילו היו מקבלים אותי, הייתי שמחה לגור שם. מקום שקט וכפרי למדי, במרכז הארץ, המון תכניות בידור: סדנאות, חוגים, הרצאות. הזמינו אותנו (המשפחה ואני, שעזרתי לפרוק את החפצים ולסדר את הארונות בדירה של סבתא רינה) לארוחת צהרים. זה היה יום שני, סתם יום של חול. מפות יפות על השולחנות. כלים חגיגיים לבנים (במה הם מגישים בחגים?), אוכל טעים, יחס נעים. התחושה הכללית היא של בית מלון חמישה כוכבים או שייט מפואר. בשנות השמונים היתה סדרת טלויזיה פופולארית "ספינת האהבה" שייט יוקרתי שבכל פרק עקב אחר כמה זוגות – סיפורים דרמטיים משהו, הצד הקליל של הדרמה. למה נזכרתי בזה עכשיו? אה, בית ההורים בהחלט מזכיר את הסדרה הזאת. אבל שלא כמו ב"ספינת האהבה" בכל חדר בדירה, בכל תא שירותים בבנין – יש לחצן מצוקה. אם אחד הדיירים לא מגיע לארוחה – הצוות מוודא ששלום לו. יש פיקוח, אבל זה רק מתוך דאגה ואהבה. זאת לא פירסומת לדיור מוגן אלא פשוט התרשמות החיובית שלי. אם הספקתם להכיר אותי קצת – אז יש לי נטייה לפרגן מתוך התלהבות, זה בדיוק המצב עכשיו.

דיור מוגן חדר השינה והמשרד

דיור מוגן סידור החדר

פרידה מהמיותר והתמקדות במה שחשוב

זה לא פשוט לארוז רק חלק קטן מהפריטים שליוו אותה שנים, מכלים יפים, אהילים, כלי מטבח, בגדים, ציורים. המטבח בדירה החדשה קטנטן. אמנם באופן מפתיע הוא מכיל די הרבה … אבל הארונות העליונים הם מחוץ לטווח התנועה שלה ולכן לא שימושיים. הבן שלה השביע אותה שלא תנסה לעלות על שרפרף. מה שבטוח זה שהיא תמשיך לאפות את העוגיות הנהדרות שלה ולארח את הילדים והנכדים. זה הכי חשוב לה. אני מקווה לפגוש שוב את האישה האמיצה, הנמרצת וההחלטית, מלאת שמחת החיים שזכיתי להכיר בכמה שעות.

להפוך דירה לבית

מעבר דירה לפני לידה

איזה מזל שהתינוק עוד לא נולד. כך פגשתי אותה. אשה מתוקה, יפהפיה, חייכנית, רזונת עם בטן בולטת של חודש תשיעי. היא דילגה בזריזות בין הארגזים לארונות המטבח. ביום שבו הובילו את תכולת הדירה שלהם מהדירה הקודמת לדירה הנוכחית. פרקנו את הקרטונים של המטבח וסידרנו את החפצים בארונות.

סידור המטבח

במטבח שלהם לא חסרים ארונות כך שלכל סוג חפצים נמצא מקום. ביום המעבר עדיין לא בישלו במטבח ולכן הזמינו פיצה לארוחת הערב. למחרת כבר בישלו שם ארוחה ממש.

תוך כדי סידור המטבח עלו שאלות. האם לשמור את מכסי הפלסטיק של קופסאות האחסון בנפרד מהקופסאות עצמן? אולי כך הקופסאות יתפסו פחות מקום בארון? או שאולי בכל זאת נאחסן את קופסאות הפלסטיק סגורות? ומה לעשות עם כל הדברים הקטנים האלה שלא צריך ביומיום? למשל פקקים לבקבוקים? אביזר של הפוד פרוססור וכל מיני כאלה. מצד שני, יש כבר הרגלים ויש כבר מקומות קבועים לחפצים שנוצרו בדירה הקודמת. למשל הבובות מאחורי הספה. גם בבית הנוכחי זה יהיה המקום שלהן.

אתם כבר יודעים שאני אוהבת פתרונות שעוזרים לנצל את נפח הארון ביעילות. לכן קראנו לבעלה, שהוא בחור נחמד ואיש טכני, חרוץ מאד, שהיה עסוק באותו זמן בתליית הפלזמה על הקיר. כשסיים לתלות את הפלזמה הוא קיבל את רשימת המטלות החדשה ברוח טובה. הוספת מדפים בתוך ארונות המטבח. לא כרגע. בהזדמנות…הוא הסכים שאכן זה רעיון טוב. התייעץ אתי על איזה קיר לתלות מראה גדולה. למראות יש תכונה להכפיל ולהעצים את מה שמשתקף בהן. מראות מחזירות את האור שפוגע בהן, לכן לעולם לא נתלה מראה מול דלת הכניסה בבית למשל. הוא בחר מקום טוב. בניצב לדלת הכניסה, בזוית כזאת שמזמינה את השפע להכנס לתוך הבית. במקום שבו הכלב נימנם רוב הזמן.

ביום ההובלה באתי לבד וסידרנו את המטבח ביחד. מכיוון שסידרנו ביחד היא יודעת איפה כל דבר נמצא והיא גם יודעת שאלה המקומות הכי נכונים עבורה. הודינו לקטנצ'יק שעדיין לא נולד על ההתחשבות. לא היינו בטוחות שנפגש גם למחרת. עברנו על הארונות בכל החדרים והיא אמרה לי מה חשבה לשים בהם. בארון הזה מצעים, מגבות ותיקים. בחדר הארונות בצד ימין בגדים שלה. בצד שמאל בגדים שלו. אבל היא לא בטוחה איך זה יסתדר כי כאן יש תליה, בדירה הקודמת היו מדפים משני הצדדים ותליה על הקיר ביניהם. הגיע הזמן לקחת את הבת הפעוטה מהגן. נפרדנו בחיוך.

סידור חדר השינה, חדר הילדים, חדר עבודה וחדר שירות

למחרת בבוקר, כשהגעתי עם בחורה מקסימה שעזרה לנו, מאד שמחתי לפגוש אותה שוב. עם הבטן. התחלנו מסידור הבגדים בחדר הארונות שבחדר שינה הורים. חלק מהקרטונים שהיו בחדר השינה הכילו חפצים ששייכים לחדרים אחרים. שמנו אותם במסדרון. ארגנו את חדר הארונות (לא צילמתי, אתם יכולים לתאר לעצמכם: בגדים מקופלים, בגדים תלויים) ונותרו רק שלושה חדרים לסדר: חדר הילדים, חדר עבודה שהוא גם חדר אורחים וחדר כביסה שהוא גם חדר שירות, סוג של מחסן. את שני חדרי המקלחת הם כבר סידרו בעצמם. התפצלנו ואיחדנו כוחות לסירוגין. קצת זרקנו. הכנו שק של בגדים למסירה. מדי פעם עשינו הפסקות אוכל. לא צילמתי את ארוחת הבוקר אבל כן צילמתי את ארוחת הצהרים. איזה שולחן יפה הכינו לנו. הרגשנו כמו במסעדה.

בסופו של דבר כבר לא נותר מה לסדר. הקרטונים ריקים ומחכים בחדר המדרגות לחברת ההובלות שתיקח אותם בחזרה. לא נותר אפילו קרטון אחד בדירה. הדירה הפכה לבית. המטבח כבר פעיל. כביסה לחה מתייבשת בחדר השינה על מתלה, כל הבגדים, הצעצועים, כלי העבודה, המצעים, מגבות, תיקים, ספרים וקישוטים – כולם מצאו להם מקום. ועוד נותר מקום גם בבית וגם בלב לתינוק החדש שצריך להיוולד ממש בקרוב.

הסלון בדירה החדשה

הסלון בדירה החדשה. גם בדירה הקודמת הבובות היו מאחורי משענת הספה

סידור המטבח בדירה החדשה בקלי קלות.

סידור המטבח בדירה החדשה בקלי קלות.

ביום מעבר הדירה הזמינו פיצה למחרת בישלו במטבח ארוחות

ביום מעבר הדירה הזמינו פיצה למחרת בישלו במטבח ארוחות

סידור חדר שינה הורים. בלילה ישנו ליד קרטונים בבוקר חדר הארונות סודר וכביסה לחה נתלתה לייבוש

סידור חדר שינה הורים. בלילה ישנו ליד קרטונים בבוקר חדר הארונות סודר וכביסה לחה נתלתה לייבוש

סידורים אחרונים לפני הלידה, הכל מוכן לתינוק החדש

סידורים אחרונים לפני הלידה, הכל מוכן לתינוק החדש

 

עדכון: ממש אחרי כתיבת דברים אלה התבשרתי שהתינוק נולד. מזל טוב!!!

 

 

 

 

להפוך קש לזהב, לימון ללימונדה וחפצים מיותרים בבית למזומנים

זה לא בגלל החום ולא בגלל המלחמה שלא כתבתי לך ה-מ-ו-ן זמן.
במקביל לטראומה הלאומית עברתי חודש לא פשוט.
וזה קשור לענייני בתים.

מי יציל את הבית שלי?

יש לי דירה שאני משכירה ואני עצמי גרה בדירה שכורה. סידור שנשמע נהדר אבל לא תמיד עובד טוב. למשל לפני כחודש, הדיירת לשעבר השאירה את הדירה "שלי" במצב נורא. עלה לי הרבה כסף וזמן להחזיר אותה למצב טוב. כמובן שטיהרתי אותה ואני מקווה שהדיירים החדשים יהנו לגור בה.
בחודש הזה, כשזיגזגתי בין פרויקטים בחיפה, ירושלים וחדרה, הגעתי לדירה שלי בטבעון רק כדי לישון, לקחת בגדים נקיים ולהשקות את העציצים. רוב הזמן השכנים השקו את העציצים שלי (תודה לשכנים הנחמדים) ותוך כדי תנועה התגבשה אצלי מחשבה.

בשביל מה בכלל אני צריכה בית?

מה התפקיד של הבית בחיים שלי? מה אני מצפה ממנו? לאחסן את החפצים שלי. נכון. ויש לי המון. לפנק אותי במקלחת, בארוחה שכיף לבשל במטבח נעים. להגן עלי כשאני ישנה וגם כשאני ערה. ולהגן על החפצים, חשוב מאד וכבר אמרתי את זה. כל זה מצד אחד.
מצד שני… מצד שני נחשפתי בזמן האחרון לאנשים שחיים אחרת. הם גרים ביאכטה ועוגנים באיים אקזוטיים, הם מטיילים עם קראוון, שזה "בית" זעיר אבל נוסע. או אפילו נוסעים בתחבורה ציבורית ומתארחים בבתים שמתנדבים לארח אותם (זה כבר מוגזם בשבילי).ונחשפתי, בזכות לקוחותי, לחרטה על קניות מוגזמות ללא צורך שהופכות לעומס בלתי נסבל בבית. חדוות הקניות הופכת למשקולת כבדה, המוצרים החדשים והיקרים לפעמים הופכים למועקה כבדה.

יש לי יותר מדי רהיטים…..

אז נכון שהרהיטים מעץ מלא ואיכותי ועלו לי הרבה כסף ונכון שקשה לי להפרד מהם בגלל המחשבה: אולי-בעתיד-הילדים-שלי-יצטרכו-אותם ונכון שישנה המחשבה: אנשים לא משלמים על חפצים משומשים אותו מחיר שמשלמים על חדשים ואם בעתיד ארצה לקנות כאלה שוב אשלם הרבה כסף.
שמת לב שכל המחשבות האלה הן מתוך אמונה במחסור? כשאצטרך לא יהיה לי. אני אמכור בזול ואקנה ביוקר. אני לא יכולה להרשות לעצמי לוותר על מה שכבר יש לי… חבל…

השינוי מתהווה

מצד שני – העובדה היא שכרגע הרהיטים והחפצים מכבידים עלי. הם מצופפים לי את הדירה, מייקרים לי את ההובלות וגורמים לי לשכור דירות גדולות מדי לצרכי כרגע. בקיצור, הם יוצרים אצלי תקיעות. אולי לא ממש תקיעות – כי אני זזה בכל זאת, אבל יהיה לי יותר קל בלעדיהם.

המחשבה שהם לוקחים ממני יותר ממה שהם תורמים לי גרמה לי להתגבר על משהו (אמרנו כבר שהמשהו הזה הוא אמונות מחסור) שעד עכשיו לא איפשר לי לשחרר אותם ואצלי כשהדברים מגובשים ברמת ההחלטה ההמשך המתבקש הוא לעשות מעשה. הכנתי רשימה של חפצים ורהיטים שווים שלא נחוצים לי יותר. שאני בשלה להפרד מהם, בתנאי שאקבל תמורה הוגנת עבורם.

אמונות מחסור ואמונות שפע

אולי תהית שאם אני בוחרת להאמין בשפע – המעשה המתבקש הוא שעלי לתת את החפצים שאני לא זקוקה להם יותר ללא תמורה וללא חרטה. אבל מה… עד עכשיו שמרתי את החפצים אצלי והשתמשתי בהם למרות שבכנות אפשר כבר בלעדיהם. זה לא שהם העלו אבק במחסן. ההחלטה להיפרד מהם הוחלטה, אבל לא בכל מחיר. למשל, לא הייתי רוצה שילדים ישרפו את המיטות מעץ מלא במדורת ל"ג בעומר. אני לא ממש להוטה להיפרד… לא עד כדי כך. אני רוצה שמי שיקבל את החפצים יעריך אותם ויהנה מהם כפי שאני נהניתי.

שפע, זרימה, איזון ו… כסף

בשנים האחרונות העולם עובר שינוי ולא רק עניים קונים יד שניה או מקבלים חינם. הזרימה היא נחלת כולם. כשאנחנו קונים יד שניה אנחנו לא רק חוסכים כסף, אנחנו תורמים לירידה בייצור ובזיהום כדור הארץ. אנחנו עוזרים זה לזה להפוך בחזרה חפצים לכסף.  לכן, אם אני מרגישה שמגיע לי תשלום עבור הפריטים האיכותיים שאני מוכרת – עלי לבטוח בהרגשה הזאת. אמונה בשפע לא מחייבת לחלק מתנות. אמונה בשפע אומרת: שכאצטרך/ארצה משהו תהיה לי האפשרות לקבל אותו. 
לכן נקבתי בסכום כסף שנכון לי לקבל עבור כל פריט.
והשלב הבא: צילום ופירסום מודעה ביד 2.

אני מקווה שפרויקט המכירה שלי ייתן השראה ודוגמא לחלק מלקוחותי שתקועות עם מלאי חפצים שחוסם להן את המרחב בבית, מכביד עליהן וגורם לבזבוז כספים על אחסון מיותר.

ואלה חלק מהפריטים שאני מוכנה לשחרר:

מיטת יחיד מעץ מלא איכותית ומיוחדת

 

שידת מגירות על גלגלים

מיטת נוער מעץ מלא עם מגירות, ראש מיטה ומגן
נ.ב. לפעמים עדיף לתת חפץ שמאד מכביד ומיותר ללא תמורה כלשהי. התמורה היא ההקלה שבפינוי המרחב בבית שלנו. אבל 
אם אתם מרגישים שלא מתאים לכם לחלק חפצים יקרים וטובים חינם ואתם רוצים למכור אותם – עשו זאת. לפחות תנסו. זאת דעתי. ומה דעתכם?

החתול עובר דירה בפעם השלישית

בובי החתול עובר דירה. בפעם השלישית.

בובי החתול עובר דירה

מצאנו את בובי במלונית בבית שאן

הוא היה בן שלושה חודשים, שמנמן, עירני וחמוד. החלטנו מיד: לוקחים אותו הביתה!
האיש בקבלה העציב פנים: החדרניות כבר אימצו אותו אבל הוא מוכן לשאול אותן… למחרת האיש צהל לקראתנו: החדרניות דווקא שמחו שמשפחה רוצה לאמץ אותו. אתם יכולים לקחת אותו. אבל איפה בובי? חיפשנו, חיפשנו… בסוף מצאנו אותו מאחורי עגלות שירות ענקיות, מנמנם לו שנת צהריים בחום הכבד של בית שאן בקיץ. חזרנו שוב בשעות הערב. פגשנו את בובי בחצר הפנימית, עירני ומתוק, צד לו צרצרים ומשחק בלהתחבא ולהימצא כמו שחתלתולים אוהבים לעשות.

בובי החתלתול בדירה הראשונה

הילדים רצו לקרוא לו ”נמר"

הסברתי להם ש"נמר" זה סוג של חיה וזה לא מתאים לקרוא לחתול "נמר" כמו שלא מתאים לקרוא לכלב "כלב" ולילד "ילד". לחתלתול שלנו מגיע שם אמיתי. אז הם התעקשו על ברדלס. בובי זה בעצם קיצור של ברדלס. בובי התאקלם בקלי קלות. רוב הזמן הוא היה בבית. פעם, כשהתחיל לצאת החוצה – נעלם לנו. אחרי שעות של חיפושים הסתבר שהוא נרדם מתחת לבית, במקום שרק חתלתולים קטנים יכולים להכנס.

כשבובי היה בן שנה עברנו לבית אחר באותו מושב

בובי שם לב שמשהו קורה. האריזות, ההובלה. פתאום נעלמנו לו. למחרת ההובלה חזרתי לבית הקודם, בובי בא לקראתי ונכנס בחשש מה למכונית. נהגתי מאד מאד לאט. הוא הסתכל בסקרנות החוצה. בבית החדש הוא פגש חברים חדשים, ברח מכלבים חדשים ובסך הכל נהנה מהחיים.עד שהגיע הזמן לעבור לבית השלישי. זה כבר היה מוגזם.

החתול בזמן אריזת תכולת הדירה

שוב עוברים דירה? הפעם הגזמתם!


בובי בשום פנים ואופן לא הסכים להכנס למכונית. פעם אחת הוא הציץ לתוכה, ריחרח קצת וברח מיד החוצה. הוא כן טיפס על הגג שלה, שם הוא הרגיש בטוח. כך היה כמה ימים עד ש… מצאתי אותו ליד שיח, תשוש וחלש, הרמתי אותו בידיים, לא היה לו כוח להתנגד לי ולקחתי אותו לבית החדש שלו. 

החתול מסרב לעבור דירה

החתול לא רוצה לעבור דירה

החתול מסרב לעבור דירה

החתול מסרב לעבור דירה

החתול מסרב לעבור דירה

עכשיו, חמישה חודשים אחרי, הוא שוב שמח בחלקו. עד למעבר הדירה הבא.

לעוברים דירה: טיפ מס' 1 

לעוברים דירה: טיפ מס' 2

לעוברים דירה: טיפ מס' 3

לעוברים דירה: טיפ מס' 4

לעוברים דירה: טיפ מס' 5

לעוברים דירה: טיפ מס' 6

לעוברים דירה: טיפ מס' 7

תכנית עבודה ותכנית אחסון

הגישה האדריכלית לסידור החפצים שלנו

הי!
איזה כיף לפגוש אותך שוב! בפוסטים הקודמים דברנו על כך שסדר בחפצים שלנו, בניירת, במידע, עוזר לנו להיות בשליטה על חיינו, מפחית חרדה ומגביר את ההספק והסיפוק שלנו מעצמנו. רוב האנשים שאני מכירה שונאים לעשות סדר. הגישה הרווחת היא להרים חפץ אחרי חפץ מאלה שנראים מפוזרים ולשאול את עצמנו: איפה לשים את החפץ הזה? מה המקום שלו? ולמה זה קשה? כי הרבה פעמים לא החלטנו בעצם, איפה המקום הקבוע שלו. אולי החלטנו ושכחנו ובינתיים חפצים אחרים מאכלסים את אותו מקום. ואנחנו מוצאים את עצמנו משחקים  "כסאות מוסיקליים" בחפצים, למי שלא מכיר העיקרון הוא שכל הקודם תופס. אין מקום לכולם בו זמנית. הארונות עמוסים מדי, לדוגמא: כדי להוציא כלי הגשה מסוים מארון המטבח צריך להוציא כמעט את כל מה שנמצא על אותו מדף, כי אחסנו כלי בתוך כלי, חלק בשורה מקדימה וחלק מציצים מאחור. כדי להחזיר את הכלי למקום צריך לעשות אותו דבר אבל הפוך: שוב להוציא את כל הכלים… קורה שמשאירים כלים מחוץ לארון כמה ימים כי למי יש כח להחזיר אותם? בטח לא עכשיו אחרי שהאורחים הלכו וניקינו פחות או יותר את אזור האירוח.
אז איך אני ניגשת לעשות סדר בבלאגן?

הגישה האדריכלית: מיפוי צרכים ופעילויות

ממש כמו שאדריכל מראיין את הלקוחות שלו לפני תכנון המבנה, כדי לדעת מה הצרכים של המשפחה, של החנות, מרכז המבקרים, כך גם אני מראיינת את הלקוחות שלי לפני שאנחנו נגשים לסידור ת'כלס. כי מבנה טוב בנוי בהתאמה לשימוש שעתיד להיעשות בו, גם לסדר יש 'מבנה', אסביר את הדברים בהמשך הפוסט הזה וגם בפוסטים שמוקדשים ללמידה וזכרון.

תרגיל: הכנת רשימה למיפוי הצרכים שלך

מיפוי? בחייך גילה, מה את מסבכת אותי עם גיאורגפיה. אני מה זה גרועה בניווט….
רגע! זה ממש פשוט.
לוקחים דף כלשהו, משרטטים קו לאורכו, לא חייב להיות ישר.
קיבלנו שני טורים, נכון?
לטור הימני נקרא 'פעילויות' ולשמאלי 'חפצים' או 'מה צריך כדי לעשות את זה'.
יופי.
עכשיו נחשוב אילו פעילויות אנחנו עושים כל יום, אילו פעילויות לפעמים, אילו פעילויות היינו רוצים לעשות.
רושמים כל פעילות שקשורה לחיים שלנו וגם של מי שגר אתנו בבית, כמו הילדים שלנו, בני זוג, הורים מבוגרים שתלויים בנו.

הנה דוגמה

 

רשימת פעילויות וחפצים נחוצים, שלב ראשון בגישה האדריכלית

רשימת פעילויות וחפצים נחוצים, שלב ראשון בגישה האדריכלית

הפעילויות

ברשימת הפעילויות חשוב לכלול את כל מה שאתם עושים בפועל, בין אם אתם אוהבים לעשות את זה ובין אם לא.
ובהזדמנות זו אפשר ורצוי להוסיף לרשימה פעילויות שאתם רוצים לעשות אבל לא עושים, או עושים לעיתים רחוקות. אפשר להיות מאד ספציפיים. למשל: להכין סלט ירקות טרי בנוסף לפעילות הכללית: בישול. כי ההתכוונות הספציפית מכוונת אותנו לממש אותה באופן מדוייק. להכנת סלט טרי לא צריך סירים וכיריים, כן צריך סכין טובה וקרש חיתוך או מעבד מזון שחותך קוביות, קערה לערבוב, ירקות טריים וחומרים לרוטב.
בשלב זה אפשר להוסיף הערה בעניין היחס הרגשי שלכם לכל פעילות: אוהבים / לא אוהבים / מאד רוצים לעשות אבל לא עושים / לא עושים אבל חושבים ש"צריכים" לעשות (ספורט?).
מה לא כותבים ברשימה? תוכניות לימים הקרובים כמו: לטלפן ל… רשימות קניות, רשימות סידורים, תכנון חופשה, תכנון קריירה. התרכזו בפעילויות שנעשות בבית או מחוץ לבית אבל דורשות אחסון של חפצים בבית.
למשל – נהיגה. העניין הוא איפה שמים את המפתחות כך שנמצא אותם כשרוצים, או: איפה נשים את המפתחות כך שלא נשכח אותם בבית ונלך למכונית בלעדיהם. וכאן אנחנו מגיעים לטור המקביל: מה צריך כדי לבצע את הפעילות…

מה צריך כדי לעשות

בטור השני אנחנו מפרטים מה אנחנו צריכים כדי לעשות את הפעילות. כל החפצים והתנאים הדרושים לנו. כולל תנאי מקום וזמן. למשל: תרגול יוגה (פעילות) מה דרוש? מזרן יוגה, מקום פנוי להניח את המזרן, שעה שקטה, מוסיקה נעימה אולי, כביכול – לא הרבה. אבל חלק מאתנו, בוודאי מחייכות לעצמן כי אנחנו יודעות (ואם אתה גבר עסוק ועמוס – אז אתה בוודאי מבין) כמה זה לא מובן מאליו לארגן שעה שקטה אחת – לא כולל זמן שינה, או רצפה פנויה בגודל 2 מ"ר. בכל זאת נרשום את הפעילות הזאת וגם את מה שנחוץ ונתמקד בשאלה: איך ניישם את זה? אם יש רצון לעסוק בפעילות – פתרון חייב להימצא.

הרשימה תשמש אותנו לקבל החלטות

הרשימה הזאת היא בסיס נתונים או מפה. השלב הבא הוא לתכנן מקום לכל חפץ או קבוצת חפצים שמשתמשים בהם באותה פעילות. וגם: פעילויות דומות כמו ציוד טיולים, ציוד קמפינג, ציוד לפיקניק – נמקם זה ליד זה, אך בנפרד. המטרה שלנו היא לאחסן את החפצים שלנו כך שנוכל לשלוף אותו תוך שניה וחצי בשעת הצורך.

לעבור לדיור מוגן

איך זה לעבור לדיור מוגן?

זה הבית האחרון שלנו

זהו זה. תחנה אחרונה. אולי תהיה עוד אחת (בית חולים?) לא, יש להם כאן גם מחלקה סיעודית.
אז כמעט סיימנו. או טו טו נפגשים עם המוות.
נפרדים.
נפרדים מכל מה שהיכרנו, מכל מה שהתרגלנו אליו.
מהגוף הזה, שעכשיו הוא מכופף ומקומט, אבל שרת אותנו כך וכך שנים.
מהמשפחה. מהציפיות, מהאכזבות, מהכל.
מה שהספקנו הספקנו. מה שלא – לא.
פשוט ככה.

נפרדים מרוב החפצים. ככה זה כשעוברים לחדר לא גדול

כל כך הרבה חפצים אנחנו צוברים.
את זה קנינו במבצע. ואת זה מתנות לנכדים.
אבל שכחנו לתת להם לכן זה עדיין כאן בארון.
ואלה מזכרות מטיולים בחו"ל.
ואת השמלה הזאת הבעל (ז"ל) קנה כמתנה.
אז מה? איך אפשר לזרוק את זה?

הפרק האחרון בחיים שנכתב ממש עכשיו

בספר שלנו היו הרבה פרקים.
כן, גם אנחנו היינו תינוקות וגם אתם תהיו זקנים.
כמה שזה מוזר, אנחנו לא מרגישים זקנים.
עמוק עמוק בלב אנחנו פשוט – אנחנו.
הילדים שסרבו לאכול, להכין שעורי בית, לשבת ליד …. בכיתה.
הנערות שרצו ש… יזמין אותן לרקוד.
האשה של… ואמא של… ובעלי עסק או מישרה.

פתאום אנחנו זקנים ועוד מעט נמות

מה פתאם נמות?! הבטיחו לנו חוגים, בריכה, חדר כושר עם מדריך מיוחד לגיל הזהב,
טיולים, מופעים, הצגות, ערבי קריוקי. מסיבת פיג'מות.
מסיבת פיג'מות?! לא. מסיבות ריקודים. הרצאות.
אז יהיה כיף.

ואיפה נשים את האלבומים?

נכון שהיום הכל במחשב, אבל לנו יש אלבומים.
אז מה? לזרוק? מה פתאום.
והספרים, המון ספרים טובים. ועבודות-יד. ריקמה עדינה.
מלאכת מחשבת ממש. והמפה הזאת בכלל עברה אלינו בירושה.

תחושה של בית חם בחדר קטן

איך מכניסים חיים שלמים לדירונת פיצפונת בדיור מוגן?
אז זהו. שזה לא העניין. החדר, הדירה הקטנה
היא לא תחליף עלוב לבית הגדול. אלא תא בספינת שעשועים.
בתא יש כמה חפצים אישיים ושימושיים, כמה מזכרות, קצת קישוטים וזהו.
עיקר החיים הם מה שקורה מחוץ לתא. כל ההרצאות, הטיולים, החברים, השיחות…המסע המשותף.
דיור מוגן בימינו זה לא בית אבות מוזנח ועצוב. זה בית מלון חמישה כוכבים.
יש פה צוות מקצועי מאד. צוות רפואי וגם צוות תרבות.
ספרייה יפה, בריכה. גינה גדולה ומטופחת.
ממש גן-עדן.
תודה שעזרת לי להסתדר כאן.