ארכיון תגית: משרד

חוצצים – יומן מסע

איך נולדו החוצצים החדשים

מדי פעם בפעם אני מסדרת ערימות של ניירת, ממיינת, ממליצה מה לזרוק ומה לשמור, אילו נושאים לתייק בקלסר אחד ואילו להפריד. מאז שניתן לרכוש ניילוניות  (שמרדפים) כלומר שקיות שקופות עם חורים להכנסה לקלסר – רוב האנשים כבר לא מנקבים חורים בכל דף, אלא מתייקים את הניירת באותם שמרדפים. הבעיה היא שהחוצצים שנמכרים בחנויות מתאימים לתיוק דפים מנוקבים ונבלעים כשמתייקים את המסמכים בשמרפים, פשוט לא רואים אותם.

התסכול כחומר גלם ליצירה

במשך תקופה מסוימת נהגתי לסמן את החוצצים בדגלונים מאולתרים. טוב, אני יודעת לאלתר כשצריך, אבל זה נראה לי לא סביר. לא יכול להיות שאין מוצר כזה בחנויות. חיפשתי, שאלתי, התכופפתי מתחת למדפים – אולי פיספסתי? לא, גברת, אין לנו מוצר כזה. מה שאת רואה על המדף – זה מה שיש. מצטערים. כך אמרו לי בחנויות.
מצב מתסכל זה לא בהכרח רע, אכזבה מהמצב הקיים עשויה להוביל לשיפור.
תסכול יכול להתגלות כחומר בעירה להגשמת חלומות. אבל מה… צריך לצבור תסכול ממש ענקי כדי להשקיע אלפי שקלים והמון שעות עבודה בייצור מוצר מסחרי שאולי לא יימכר טוב, כי אין ערבויות בדברים כאלה. זה סיכון שאפשר לבחור אם לקחת או לוותר מראש.

כמו למכור נעליים לאפריקאים

מכירים את הסיפור על יצרן הנעליים ששלח שני סוכני מכירות לאפריקה, כדי לבדוק האם כדאי למכור נעליים שם? הסוכן הראשון היה פאסימי. הוא אמר שכולם הולכים שם יחפים. אין סיכוי למכור נעליים לילידים האפריקאים. לעומתו הסוכן השני התלהב עד השמיים: תשמע, הוא אמר לבוס: כולם שם יחפים! אנחנו יכולים למכור ה-מ-ו-ן נעליים!
נחזור לחוצצים: החלטתי לאמץ את הגישה האופטימית. אז נכון ש הרבה בתי עסק עברו לחשבוניות דיגיטליות, הרבה אנשים מדפיסים פחות ומתייקים קבצים במחשב, באימייל ובגיבויים שונים. בכל זאת, עדיין אנשים מתייקים דפים, עובדה שמזמינים אותי לעזור וקונים מוצרי תיוק כמו קלסרים ושמרדפים. וגם…. חוצצים. שלא תמיד מתאימים.

החוצצים ניצחו את ההססנות

התלבטות: בשלב שהחוצצים היו עדיין בגדר רעיון ואפילו לא קיבלו את הצורה הסופית שלהם חיפשתי באינטרנט האם קיימים חוצצים שמתאימים לתיוק מסמכים בשמרדפים בעולם ומצאתי שיש כאלה, אבל לי היה רעיון יותר טוב. רציתי לייצר אותם אבל חששתי. אתם בטח מבינים שלייצר כמות בעזרת מכונות לא דומה כלל להכנה של חוצצים בכמות ביתית בעזרת סכין חיתוך יפנית או מספריים. גם התוצר של המכונות הרבה יותר מדויק. הניקובים, למשל, תמיד במקום הנכון, המרחקים בין הלשוניות של החוצצים תמיד זהה.

החומר: נייר ממוחזר או פלסטיק צבעוני

התלבטתי בעניין החומר ובסופו של דבר בחרתי לייצר כמות מסוימת של חוצצים מנייר עבה מאד וממוחזר. ארזתי אותם בשקיות שקופות שהזמנתי במיוחד והוספתי דף הסבר. היה לי חשוב לכתוב את שם המוצר בשלוש שפות: עברית, אנגלית וערבית. מכיוון שבערבית אני בורה לחלוטין בקשתי מסטודנטית ערביה לתרגם והיא קיבלה, כמובן, חוצצים במתנה.

הבאתי לך בוטנים? לא, חוצצים!

שיר ישן ומצחיק מתאר מחזר פרקטי אבל לא רומנטי, הוא הביא לרינה בוטנים במקום פרחים. אני הבאתי חוצצים כמתנת ראש השנה לקרובי משפחה, חברים ומספר לקוחות. אולי זה לא מקובל אבל זה שימושי. הנה בית מהשיר:

שלום לך רינה היפה
הנה הבאתי לך בוטנים
פרחים נובלים בדרך כלל
והבוטנים הם טעימים
אמנם פרחים זה מקובל
ובייחוד זר שושנים
אבל הבאתי לך בוטנים.

הי, אז איך החוצצים האלה מגיעים אליכם הביתה?

אתם יכולים להזמין אותם כאן.
וגם – אתם יכולים להזמין אותי למיין ולתייק אתכם את הניירת ולרכוש כמה סטים שתרצו.
סט אחד תקבלו במתנה ממני.

 

ארבעה טיפים לסידור המשרד הביתי

איך למקם את הרהיטים במשרד כך שיהיה נעים לעבוד בו

בחרתם מקום בבית והחלטתם שבו יהיה המשרד שלכם. אז מה יש במשרד?
שולחן כתיבה וכורסה מתאימה, אפשר על גלגלים, מדפים לקלסרים וספרים, מחשב, מדפסת, חיבור לאינטרנט ושאר אביזרים אלקטרוניים. הנטייה של רוב האנשים היא להצמיד את השולחן אל הקיר, כך שמי שיושב במשרד מפנה את גבו אל מרכז החדר. באופן כזה אין לו תחושה של שליטה על מה שקורה בחדר, מי נכנס, מי מתקרב אליו מאחורי הגב. זה אולי נשמע דרמטי, אבל התת מודע נכנס לכוננות במצב כזה. מומחי הפנג שוואי הסינים הבחינו בכך כבר לפני אלפי שנים ואם נבחר ללמוד מהם נשב כך שגבנו פונה אל קיר ופנינו אל מרכז החדר, בתצפית נוחה על דלת הכניסה. כך נרגיש נינוחים ונתמכים על ידי המרחב ונפיק מעצמנו עבודה יעילה יותר.

אם יש לכם הרבה ספרים סדרו אותם לפי נושאים

סידור הספרים לפי נושאים מאפשר לנו למצוא מידע בקלות, כמעט בלי לחפש. מה עושים כשיש לנו ספרים באותו נושא בגבהים שונים? בדרך כלל יש פורמט מקובל לספרי אמנות, ספרי עזרה עצמית, ספורת. למשל ספרי אמנות יקרים בדרך כלל גדולים, ספרי ילדים רבים רחבים, ספרי קריאה למבוגרים (ספורת) הם קטנים יחסית ונדיר למצוא ספר למבוגרים שמעוצב לרוחב, כי זה פורמט ששמור לספרי ילדים ועלול לבלבל את קהל היעד שיחשבו שהוא ילדותי. כך שלרוב הספרים מסתדרים על המדפים גם לפי נושאים וגם לפי גבהים. ובכל זאת… יש כמה יוצאי דופן. אז ככה: את הספרים הגבוהים נניח בקצוות המדף ואת הנמוכים באמצע.

איך להמנע מערימות של ניירת במשרד וברחבי הבית

מדפי הקלסרים בגובה שמאפשר לקלסרים לעמוד. זה לא מובן מאליו, כבר יצא לי לראות כמה וכמה משרדים ביתיים שבהם המרחק בין המדפים קטן מדי כך שהקלסרים צריכים לשכב זה על גבי זה, דבר שמקשה לשלוף אחד מהם, במיוחד אם הוא לא העליון בערימה. אני ממליצה בחום לרכוש ארוניות מדפים שמאפשרות לשנות את גובה המדפים לפי הצורך או לחילופין לוודא שהארונית מתאימה לקלסרים לפני שאתם קונים אותה.
שידת המגירות שלי היא אחת הרכישות הכי מוצלחות שעשיתי. המגירות מתאימות ב-ד-י-ו-ק לדף מדפסת וגם פי פוליו. כמובן שקל להכניס דפים למגירות הרבה יותר קל ומהיר מאשר לתייק בקלסר. לכן חלק מהניירת "מתוייקת" במגירות כשלב ביניים לפני התיוק בקלסרים וחלק מהניירת שבמגירות לעולם לא תתויק בקלסרים, אלא תטופל ותושלך למיחזור נייר עם תום תפקידה. מה שבטוח זה שהרבה יותר קל למצוא מסמך או רעיון שכתבתי על דף כשהוא בתוך המגירה המתאימה מאשר אילו היה בערימת ניירת. ובכלל, בשנים האחרונות יש לי הרבה פחות ניירת כי התרגלתי לשמור מסמכים במחשב ובאימייל, אין צורך להדפיס הרבה דפים.

הכבלים של המחשב והציוד הנלווה

מה עושים עם כל הכבלים והחוטים המעצבנים? חלק מהחוטים כבר אינם בזכות מקלדת אלחוטית ועכבר אלחוטי. ובכל זאת, חלק מהם אצלנו במשרד. אצלי במשרד יצרתי שידה למדפסת שהיא מהווה מעין צינור לכבלים. הרב שקע מותן בתוכה, בצידה הפנימי על הדופן, המיקום הזה מאפשר גישה לשקעים ויחד עם זה הסתרה מסוימת של הכבלים. מה הפתרון שלכם?

בוידאו הבא אני מזמינה אתכם למשרד שלי

 

המפתח הראשון: סדר באימייל

הי!
אני מאד שמחה שהגעת לכאן!
זהו המפתח הראשון מתוך שבעת המפתחות לסידור הבית.

כשתכננתי את הסדרה הזאת היה ברור לי שהמפתח הראשון יהיה הכניסה לבית.
אבל מה…. אני לא הגעתי אליך דרך הכניסה לבית אלא דרך האימייל.
גם את שאר המסרים אשלח אליך דרך האימייל.

ולכן,
חשוב מאד
לעשות
סדר
באימייל.

לפחות שהמסרים שאני שולחת אליך יהיו ביחד, נגישים בכל רגע.
ואם כבר – אז כבר:
אפשר לתייק באותו אופן את החשבונות,
את הלקוחות,
את הטיפים שמקבלים מכל עבר
את הרעיונות 
את כל מה שמעורר בנו השראה.

ואז,
כשנזכרים במשהו – דבר שהגיע אלינו באימייל – מוצאים אותו תיק-תק.

איך עושים סדר באימייל?
מתחילים בכך שצופים בוידאו הבא:
הערה: הסרטון צולם ונערך מחדש, בעקבות התגובות שלכן.
תודה רבה 🙂


בשבוע הבא אשלח אליך את המפתח השני לסידור הבית: הכניסה לבית.
אני לא מתמקדת בעיצוב הכניסה אלא בפונקציונליות שלה.

כלומר:
יצירת מקום לכל חפץ שמשמש אתכם מחוץ לבית.
כמו התיק שלכם,
המפתחות
ועוד…

נתראה בעוד שבוע,
גילה פז

חגיגה במשרד: ארגזי ניירת שחיכו שנים ממוינים ומתויקים

איך עזרתי ללקוח לסדר ניירת שחיכתה בארגזים חמש עשרה שנים

 

 

 

כמה מילים על דחיינות

כשאנחנו דוחים ביצוע של משימה מרשימת ה- to do שלנו – זה תמיד כי יש פער בין הצורך לבצע לבין היכולת שלנו לבצע אותה.
לדחיינות יש גם השפעות רגשיות: אנחנו דוחים מה שנתפס בעינינו כקשה מדי כרגע, מצד שני – מה שכבר דחינו נעשה קשה לנו יותר ויותר ככל שהזמן עובר. עד ש… מקבלים עזרה.
לפעמים "היכולת" זו לא יכולת אינטלקטואלית או רגשית, אלא פשוט אין לנו אפשרות לארגן לעצמנו רצף של זמן ארוך מספיק כדי לבצע את העבודה? לא מדויק. הרי אני עובדת תמיד עם הלקוחות שלי, בנוכחותם. בשיתוף פעולה. זה אומר שהלקוחות חייבים לפנות לעצמם כמה שעות ברצף. מה שבטוח זה שמובטח להם שבזמן המוקצב העבודה תיעשה. אני לא מאפשרת הסחות דעת, דילוג על החלטות משמעותיות, העברה של העומס מצד אחד לצד שני. חשוב לי להבין מה התפקיד של כל חפץ, ההקשר של כל מסמך – כדי שאוכל לעזור לבעליו לקבל החלטה אם להשאיר אותו או להיפרד ממנו וגם כדי לעשות עריכה נכונה. עריכה זה אומר: למקם תחומים דומים יחד, להפריד מה שצריך, לתת שמות משמעותיים, כל זה כדי ליצור מבנה ידע הגיוני, קליט, זכיר שמאפשר גישה לכל חפץ ומסמך בקלות.  

עברתי את מבחן האמון בסידור המשרד הביתי

הוא קיבל המלצה מאד חמה על השירות שלי והזמין אותי לסדר את המשרד בביתו. הוא היה מאד מרוצה. זה היה קל: חשבונות ששולמו, תעודות, קצת מכתבים, ספרים, חפצי נוי, מכשירי כתיבה, הדברים הרגילים. לא ידעתי שהוא בחן אותי עד שעברתי את המבחן. השלב הבא היה לסדר את המשרד בעבודה שלו. יש לו מזכירה שעושה את העבודה השוטפת, זה לא שהעבודה לא מתבצעת, המשרד לא מנוהל טוב, ממש לא. מדובר בארגזי קרטון שנמצאים בחדר צדדי, שוכבים להם שם בשקט ותופסים מקום. לזרוק? חלילה וחס. יש בהם מסמכים חשובים, חומר מהלימודים שלו, חומר מקצועי יקר ערך ונדיר.

מסמכים שקשורים לעבודה וללימודים

יש לי לקוחות שנעזרים בי כדי לארגן מסמכים שגרתיים במשרד, אבל הניירת שקשורה בלימודים שלהם באוניברסיטה או חומר מקצועי אחר – הם מבטיחים לעצמם ש"יום אחד" יהיה להם זמן וכח נפשי והם יעברו על הניירת ואולי יצמצמו את הנפח שלה. בינתיים לא לגעת בבקשה. אלה הגבולות ואני מכבדת אותם. לכן התפלאתי מאד כשהוא בקש ממני לעזור לו לסדר את הארגזים האלה שהכילו חומרים מהלימודים שלו בחו"ל. למען האמת גם חששתי קצת: איך אדע לעזור לו?

למה דווקא אני?

כשהוא סיפר על הניירת במשרד שאלתי אותו: אולי אשתך יכולה לעזור? המזכירה שלך?
ובמקביל חשבתי לעצמי: גילה, מה את עושה??! זאת הפרנסה שלך. למה את מתגרה בו עם השאלות האלה?
לא. הוא אמר.
ואני עלצתי בתוכי: כנראה שיש לי יכולת שאין לאשתו ואפילו לא למזכירה שלו. אבל לא ידעתי מהי אותה יכולת. זה היה די מעורפל.

את זוכרת שאת באה אלי היום, נכון?

באותו יום שבו הייתי אמורה להגיע אליו למשרד הוא טלפן אלי ווידא שאני מגיעה.
כן, ברור שאני מגיעה, התפלאתי. הרי קבענו.
מאד התפלאתי שהוא טלפן כי כשאני טלפנתי אליו לוודא שהוא זוכר שאני אמורה להגיע לסדר את המשרד הביתי שלו, הוא היה מאד משועשע, רגוע לגמרי. עכשיו הוא מתוח.

אז מה עושים עכשיו?

הגעתי. הבאנו ארגז ראשון והנחנו על השולחן בינינו. ו…
שאלתי את עצמי: מה אני עושה פה? איך אני יכולה לעזור לו? הרי אני לא מבינה שום דבר בתחום הזה. כמובן שהוא ישלם לי, לא היה לי שום ספק בעניין הזה, אבל אני בנאדם עם מוסר עבודה גבוה, רציתי בכל מאודי לעזור לו ולא ידעתי איך. כל השיטות שלי, כל הידע, יעילים כשאני יודעת במה מדובר. כל השיטות מבוססות על הגיון ועל נסיון שכרגע לא היה רלוונטי. אז ישבתי בשקט לידו, עם המבוכה, חוסר האונים והרצון לעזור ושאלתי בלב:

מה התפקיד שלי כאן?

כהרף עין קיבלתי הכוונה: הרגשתי שהגוף שלי הוא צינור שמקשר בין שמיים לארץ, שום מחשבות לא פלשו לצינור הזה, היה בו שקט מוחלט. זה נדיר אצלי. את המבט מיקדתי בארגז שהכיל את המסמכים. לא בלקוח שלי. בכל אופן, הנוכחות שלי במצב הזה עזרה לו לקבל החלטות. בהמשך הגשתי לו עזרה "רגילה": מיינתי וערמתי מסמכים זהים יחד, כשהוא התעייף ורצה להמשיך בפעם אחרת עודדתי אותו להמשיך. העבודה התקדמה במהירות ובקלות. בסך הכל כל העבודה ארכה כארבע שעות. לא סיפרתי לו על הדרמה הפנימית שלי ועל החוויה המוזרה שעברתי. זה פשוט היה יותר מדי … מוזר. אבל הוא התוודה ש…

ניירת שחיכתה במשרד חמש עשרה שנים

בסוף העבודה הוא סיפר לי שהארגזים האלה חיכו בחדר הצדדי חמש עשרה שנים. בעצמו הוא הצליח למיין מעט מאד מהם. כמו היפהפיה הנרדמת הם חיכו לאביר הנכון שיבוא ויעשה בהם סדר.
אני מכירה לו תודה על החוויה הזאת. עד אותו יום חשבתי שיש אזורים שהם מחוץ לתחום בשבילי. חשבתי שיש מסמכים שאני לא יכולה לערוך ולסדר. שזה הכרחי שאבין במה מדובר, איזו משמעות יש לכל מסמך ולכל חפץ כדי לסדר בהגיון. החוויה הזאת נשארה חקוקה בזכרוני. מה שקיבלתי ממנה זה בעיקר את הידיעה שכשאזדקק לעזרה ואבקש בכל לבי מתוך כוונה טהורה לעזור – העזרה תינתן.

סיפרתי על החוויה הזאת בראיון עם יולי שפירא. תכנית רדיו. אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור ולהאזין.

 

 

תיוק מסודר במשרד הביתי. הפתרון לבלאגן וערימות ניירת

סוף סוף קל לתייק מסמכים במשרד הביתי

למי יש כוח לתייק מסמכים עכשיו?

בתגובה לפוסט הגישה האדריכלית לסידור החפצים שלנו אורלי טענה: למי יש כוח וחשק לתייק דווקא עכשיו?
הבטחתי לאורלי תשובה. אז לאורלי וכל מי שתוהה למה לי לסדר את הבית או את הניירת במשרד הביתי דווקא עכשיו – הרי הניירת לא תברח, אף אחד לא יעשה את הסדר במשרד במקומי, אז אפשר לדחות את זה.
התשובה שלי מתחלקת לשניים:
החלק הראשון הוא: להפוך את מה שקשה לקל.
החלק השני: תזכרו שככל שאתם דוחים משהו – הוא נעשה יותר קשה.

להפוך תיוק מסורבל לתיוק קל.

לפי השיטה ה"מסורתית" לתיוק ניירת ביתית – לכל נושא מקצים קלסר, כל תת-נושא מתוייק באותו קלסר ונפרד מהשכנים שלו בחוצץ. לפי השיטה הזאת, אם הקלסר שלכם עבה ומכיל כמה נושאים – עליכם להעביר את כל הדפים שמתוייקים לפני המקום שבו אתם אמורים לתייק את המסמך שלכם מצד אחד של הקלסר לצד השני, לפתוח את הסוגר, אם הקלסר עמוס יש גם את האתגר של לשמור על כל הניירת בתוכו, שלא תצא מהמקום, לתייק את המסמך שלכם, לסגור את טבעות הקלסר או התקן אחר כשכל הניירת מתוייקת במקום הנכון, להעביר את כ-ל המסמכים שוב לצד הנכון ולהחזיר את הקלסר למקומו על המדף. עבודה די מסורבלת.
אז המציאו פטנטים: שקיות ניילון עם חורים שנקראים שמרדפים ולא רק שקיות אלא תיקיות ממש, תיקיות שהפתח שלהן למעלה ותיקיות שהפתח שלהן בצד, במגוון צבעים, עיצובים וחומרים.
ובכל זאת, יש אנשים שגם זה קשה להם.

סדר וארגון גם במהות וגם בנראות

לקוחה שלי החליטה שהיא רוצה לעשות סדר אחת ולתמיד במשרד הביתי. היא בקשה קלסר דק לכל נושא וכך עשינו. החלפנו קלסרים מרובי נושאים בקלסרים שמכילים נושא אחד בלבד. (עדיין – כשמדובר ב"נושא" שמכיל רק מסמך אחד או שניים – בכל זאת איחדנו אותו עם נושאים קרובים). ניצלנו את העובדה שהקלסרים מגיעים בצבעים שונים לטובת המיון שלנו. שימו לב שכל הקלסרים הכחולים עוסקים בכספים: מס הכנסה, ביטוחים, מוצרים פיננסיים כמו קופות גמל וקרנות השתלמות. הקלסרים הכתומים כוללים את הוצאות הבית, הרכב, תקשורת – הוצאות שוטפות. קלסרים בצבעים אחרים עוסקים במעקב רפואי, מתכונים והגיגים ועוד…

במקום מדבקות החלטנו לרשום על הקלסרים את שם הנושא בלורד לא מחיק.

 

כן, זה סוג של הצצה אל מאחורי הקלעים, כמו שדליה כתבה בתגובה לפוסט מיון חכם ומיון מתסכל.

מחר זה יעלה לכם יותר

מה מניע אותנו לקנות דברים דווקא עכשיו? מבצע! היום המחיר הוא X אם תחכו למחר – זה יעלה לכם יותר.
החלק השני של העניין הוא שדחיינות גורמת לדברים להיות עוד יותר קשים מכפי שהם היו במקור. אם יש לכם שעה פנויה ואתם נזכרים שיש ניירת לתייק ואומרים לעצמכם: אוף! לא עכשיו. זכרו את המחיר. היום קשה? מחר יהיה אפילו יותר.
גם דחיינות במה שקשור בתיוק ניירת גובה מחיר כבד. האבק על הדפים, התחושה של קושי הולך וגובר, כבר לא זוכרים למה בכלל שמרנו את הדף הזה, מה התכוונו לעשות בו בכלל. לא בטוחים אם טופל או מחכה לטיפול ומה בכלל צריך לעשות עם המסמך הזה. הערימה שהולכת ומתגבהת לה מדי שבוע על השולחן במשרד או בחדר העבודה, חוסר המיומנות שבתיוק שנעשה לעיתים רחוקות – כל אלה הופכים את המלאכה הזאת של תיוק ניירת למשימה לא מושכת בעליל. אפילו די דוחה, למען האמת.

הרגלים טובים חוסכים עוגמת נפש

אם נתייק את הניירת הביתית אחת לחודש – זאת תדירות סבירה – נשמור על "כושר", נדע איפה כל דבר, נזכור מה רציתם לעשות בכל מסמך, לא נשלם קנסות על פיגור בתשלום או תשלומי יתר שנגבו מאתנו בטעות ולא בררנו בזמן. הרבה פעמים קורה ללקוחות שלי שהם אפילו נהנים לתייק. כשמארגנים תשתית מאורגנת ויעילה – תיוק ניירת הופך להיות כל כך קל ופשוט.
והסיפוק שמרגישים כשהמסמכים מתוייקים במקומם –  השליטה במידע, בכסף, בעניינים, הידיעה שהשולחן "נקי". אין זנבות, עניינים לא מטופלים, הזנחות, הפסדים ואי נעימויות. הכל בסדר. זה הפרס שלנו.

אז מה בעניין אחסון בגדים ותרופות? אורלי שאלה.
על כך בפוסטים רופא שעושה סדר בתרופות וגם בסידור ארון בגדים שלב אחר שלב.

מסדרים את המשרד הביתי

עבודה מהבית במשרד מסודר הרבה יותר יעילה ונעימה.

למי יש משרד בבית?

אם אתם עובדים מהבית או "רק" מנהלים את ענייני הבית
אם גם לכם יש ערימות של ניירת שמחכה לתיוק וקלסרים שמזמן לא פתחתם
כלי כתיבה, שדכני  דפים,  סלוטייפ, דיסקים צרובים ולא צרובים ומכשירים אלקטרוניים.

למה לסדר את המשרד?

למרות שהמשרד נראה מסודר,
מדי פעם בפעם כדאי לעשות סדר יסודי.
לזרוק את תעודות האחריות שפג תוקפן. דפי מידע שכבר לא רלוונטיים.
לבדוק אם אפשר לייעל את האחסון כדי שיהיה לנו הרבה יותר נעים
לארגן את המסמכים, לערוך את הקלסרים.
סדר במשרד נותן לנו שליטה במידע.
ושליטה במידע מאפשרת ניהול חכם של הבית והעסק.

אין חשק לסדר? צפו בסרטון

מזמינה אתכם לצפות בסרטון שייתן לכם מוטיבציה לסדר את המשרד הביתי כבר היום.
טוב, הכי מאוחר – מחר.