ארכיון תגית: עומס

למה קשה לנו להפרד מחפצים שלנו?

למה קשה לנו להפרד מחפצים שלנו
בשיחות הטלפון וגם בעבודה עצמה השאלה: אז מה, אני אגרנית? חוזרת שוב ושוב.
יש תכניות ביזאריות בטלוויזיה, בעיקר בחו"ל, שבהם ניתנת לנו הצצה לבתים במצב קיצוני של עומס.
החדשות הרעות תחילה: בכולנו יש אגרן קטן. לפעמים הוא גדל פרא ולפעמים הוא כלוא, מנוון, מוכחש.
החדשות הטובות: אנחנו יכולים לבחור. לשנות. זה בידיים שלנו.
בוידאו אני מסבירה על קצה המזלג למה אנחנו נקשרים לחפצים.

וידאו: למה אנחנו נקשרים לחפצים?

הקשר שלנו לחפצים דומה לקשר עם אנשים.
אנחנו מתאהבים בהם כי הם יפים, איכותיים,
ככל שאנחנו משתמשים בהם יותר זמן הקשר מתחזק ומתהדק.
אנחנו מזהים אותם כ"שלנו".

אם הם משמשים אותנו ומעוררים בנו שמחה,
אני לא רואה לנכון להפרד מהם.
אבל אם יש לנו כפולים (ליתר בטחון)
או חפצים שכבר שכחנו מהם (במחסן, אולי נצטרך ולא יהיה…??!)
זאת כבר לא התקשרות במובן החיובי אלא פחד.
ואני מזמינה אתכם לשחרר חלק מהם ואת האמונות במחסור באותה הזדמנות.

בקורס השלם לסידור הבית – מקבלים הרחבה בעניין הזה
ובעוד נושאים שקשורים לאי סדר בבית כתוצאה מהתנהלות מסוימת,
כמו קניות רגשיות, דחיינות והרגלים שמבלגנים את הבית.
אז כן, יש דבר כזה – הרגלים שמסדרים את הבית.

כשמזמינים אותי לסדר בית, אני תמיד עובדת עם בעלי החפצים.
בצילומים הבאים תוכלו להתרשם מהמראה החיצוני של החדר שהשתנה.
אי אפשר לראות את כל השינויים כי רובם פנימיים:
בתוך מגירות, קלסרים, קופסאות, ארונות ויש שינויים במגירות הנפש.

סידור מדף ספרים ומדף קישוט

סידור מדף ספרים ומדף קישוט

לפני: מדף ספרים עמוס, מגובב קצת, חפצים קטנים חוסמים את הספרים.
ויטרינה שאמורה להיות פינת נוי – עמוסה מאד. לא ממש אסתטית.
אחרי: על המדף (במטבח) יש ספרי בישול שניתן לשלוף בקלות.
הויטרנה – מרווחת.

שולחן במטבח

שולחן במטבח

לפני: שולחן מאד עמוס במטבח. רק חלק קטן ממנו פנוי כדי להניח צלחת.
כל יתר המקום עמוס בניירת, חפצים שונים. על הכסאות – שקיות עם עוד שקיות… וקניות שצריך להחליף.
אחרי: השולחן פנוי. חלק מהדברים מתויקים במגירות (לא רואים בצילום) וחלק… זרקנו!

חדר שינה

חדר שינה

לפני: המיטה לא מסודרת ויש עליה חפצים, על השידות חפצים מגובבים.
לא ניתן לפתוח את המגירות בצד ימין של המיטה. ליד אותה שידה יש מראה.
המראה משקפת את המיטה ונמצאת מול דלת החדר. מיקום לא מוצלח, אנרגטית.
אחרי: המיטה מסודרת. המגירות גם. שידה אחת שלמרגלות המיטה עברה לחדר אחר.
המראה – עברה למקום אחר. הרחקנו קצת את המיטה מהקיר וסובבנו את השידה
כך שניתן להשתמש במגירות.

ארון בגדים בחדר ילדים

ארון בגדים בחדר ילדים

לפני: בגדים מגובבים.
אחרי: הבגדים מקופלים.
בארון הזה המרחק בין המדפים גדול למדי.
מה שעלול לגרום לעומס במקרה הרע.
או סתם בזבוז מקום במקרה הטוב.
ניתן לשפר ארונות סטנדרטיים או להזמין מראש ארונות "חכמים" יותר.
מדויקים לצרכים שלכם שיחסכו לכם מקום בחדר וזמן חיפושים יקר.

סדר במשרד

סדר במשרד

לפני: ערימות ניירת על השולחן וגם מתחת. חפצים חוסמים את ארון המגירות מול שולחן הכתיבה.
המגירות עמוסות ומבולגנות.
אחרי: שום דבר לא חוסם את המגירות,
הניירת מויינה. חלק תייקנו, חלק זרקנו. המגירות מסודרות.

סידור משרד

סידור משרד

עוד משרד.
לפני: ערימות על שולחן הכתיבה, ערימות על הארץ, מגירות שולחן הכתיבה עמוסות.
אחרי: הרצפה פנויה, שולחן הכתיבה פנוי, מגירות שולחן הכתיבה מסודרות.

שוב קישור לסרטון – מה יוצר את הקשר בינינו לבין החפצים שלנו.
ולמה קשה לנו להפרד מהם?

איך יודעים מה לזרוק?

כששומרים חפצים ומסמכים מיותרים – הם לא רק תופסים מקום
אלא גם מפריעים לנו למצוא את מה שאנחנו כן צריכים.
בסופו של דבר אנחנו נרתעים מלחפש בתוך הבלאגן והעומס את מה שרצינו
ובמשך הזמן נוצר ריחוק בינינו לבין חלקים מהבית שלנו, אזורים שהם "חור שחור" מן בולענים,
אפילו אין לנו מושג מה יש שם בדיוק.

קבלת החלטות בסידור הבית: לזרוק או לא לזרוק?

כשמחליטים לסדר קלסר עם מסמכים מהביטוח
או את המגירה עם כל הכבלים והמכשירים האלקטרוניים
זה לא פשוט להחליט לזרוק דברים –
מהסיבה הפשוטה שאין לנו מושג אם יש להם ערך או לא.
אולי אחרי שנזרוק יסתבר שהם היו מאד חשובים?
זה בדיוק הנושא של הסרטון הבא:

המסמך שחסך לי 28,000 ש"ח

אם החלטתם לשמור מסמכים או חפצים – רצוי לתייק אותו נכון
כך שתמצאו אותו בקלות כשתצטרכו אותו.
למשל, איש אחד סיפר לי על ערבות שנתן לחבר לפני יותר מעשר שנים,
לא מזמן פנו אליו מהבנק ודרשו ממנו לשלם 28,000 ש"ח כערב.
הוא כבר הכין את הכסף לתשלום אך אשתו, שהיא רואת חשבון במקצועה, עיכבה אותו.
היא זכרה במעורפל את הסיפור של החתימה על הערבות אבל נגשה לקלסר הנכון
ומיד שלפה את המסמך המקורי ומבירור הסתבר שהם לא היו חייבים לבנק כלום.

אתם מוזמנים לשתף בתגובות:
מה זרקתם?
מה אתם מתקשים לזרוק?

סידור דירה מבולגנת לקראת שיפוץ

מצב התחלתי של הדירה: מוזנחת ועמוסה

הזמינו אותי לעזור לארגן דירה עמוסה ודי מוזנחת.
פעם, כשהיתה צעירה יותר, היא היתה מטופחת ויפהפיה,
אבל הדיירים שגרו בה בשכירות חרבו אותה וזוהרה כבה.
כשפגשתי אותה היא היתה עמוסה ברהיטים שרובם במצב רע.
על הספות ועל השולחנות ערימות ערימות של חפצים.
הקירות מתקלפים, ארונות המטבח מתפרקים.
אבל יש לה פוטנציאל.
המטרה: לשפץ אותה כך שתהיה נעימה ואסתטית.
ממה מתחילים?

תכנון הפרויקט

בפגישה הראשונה שנערכה בדירה הכנו תוכנית פעולה.
החלטנו מה היעוד של כל חדר ואילו רהיטים אמורים להיות בו.
מדדנו את הקירות והרהיטים והחלטנו אילו רהיטים ישארו
אילו רהיטים יפונו מהדירה ואילו רהיטים יש להוסיף.
מכיוון שהתקציב נמוך, העדפנו לשפץ רהיטים קיימים במידת האפשר.
מה גם שחלק מהרהיטים אמנם במצב מוזנח מבחוץ,
אך הם עשויים מחומרים איכותיים וניתן להחזיר אותם לשימוש.

שידרוג המטבח

ארונות המטבח העליונים במצב מצוין, לכן החלטנו להשאיר אותם כפי שהם.
לעומת זאת, הארונות התחתונים מתפרקים. כאן עמדו לפנינו שתי אפשרויות:
להחליף את הארונות התחתונים בארונות חדשים או לעשות שינוי חלקי.
מפאת חסכון בעלי הבית בחרו להחליף את כל החזיתות, כלומר, הדלתות.
אבל קיבלו את המלצתי החמה להתקין בחלק מהארונות – מגירות.
אני אוהבת מגירות, כן, הרי אני "פיית מגירות"… אבל ברצינות, מגירות מאפשרות גישה נוחה.
כמובן שלקחנו בחשבון מה יהיה בכל מגירה ויצרנו מגירות בגובה מתאים.
הרוחב והעומק של המגירות הוכתב לנו ע"י הארון הקיים.

 סדר בעיניים סדר בראש

כאמור, הדירה היתה מבולגנת מאד, כאילו שמישהו שפך שם ערימה של דברים,
מיינו אותם לסוגים וקיבלנו החלטות מה לעשות בכל דבר.
במטבח, מאחר והקמנו ארונות מתאימים – קיבלנו החלטות היכן למקם כל סוג של כלים ומוצרי מזון.
למשל, כוסות במגירה, סכו"ם במגירה, בקבוקים במגירה, כל הסירים ביחד, הפיירקסים ביחד,
כך שברור לכולם היכן לשים אותם אחרי שימוש ואיפה למצוא אותם כשצריך.
בארון השרות במרפסת מיינו את כלי העבודה וחומרי השיפוץ – אבל הארון עצמו טעון שיפוץ,
כך שהסידור זמני. גם הסלון סודר אך לא שופץ עדיין. יש תכנון לבנות בסלון ספריה לכל הספרים שמאוחסנים במחסן.
כמובן שהקירות זקוקים לתיקוני טיח וצביעה מחדש. גם מתלה המעילים יעבור למקום אחר,
המיקום הנוכחי שלו מאחורי הדלת לא מוצלח כי הוא מפריע לדלת להפתח.
במקום מתלה המעילים המלצתי להתקין מראה גדולה ויפה, אבל רק אחרי שהסלון והמרפסת יחזרו לתפארתם.
כי מראה משקפת ומכפילה את מה שמשתקף בה.

בוידאו תראו חלק מתהליך סידור הבית

בסרטון שהכנתי לכם תוכלו לעבור בחמש דקות מהתמונות הקשות של הדירה המוזנחת
לתמונות האופטימיות של הדירה אחרי הסידור. העבודה עצמה היתה מהנה לבעלי הבית,
כפי שהיתה עבורי. זה לא לקח חמש דקות אלא שש שעות של עבודה רצופה,
עם התקדמות העבודה וחשיפת הרצפה, האוירה בדירה השתפרה לעין ארוך,
מחוסר אונים מדכא לאופטימיות בלתי נלאית. וזאת רק ההתחלה.

 

less is more

הפוסט הזה נכתב בהשראת חג סוכות
והעניין היום הוא ניידות. נדודים.
מה בין נדודים לבית – הרי בית הוא בדיוק ההיפך מנדידה. וככל שהבית שלכם עמוס יותר כך אתם נטועים יותר עמוק בקרקע, כמו עץ ששולח שורשים לעומק האדמה. לך תזיז אותו… אי אפשר. לעבור דירה? הו הו, זה פרויקט.
בית הוא עמוד התווך בחיינו, החלק היציב. אז זהו, שאנחנו יכולים לקחת את החלק היציב, המהותי שבנו לכל מקום אם אנחנו מחוברים אליו. אנחנו יכולים להקים בית בכל פעם מחדש בקלי קלות. ואם אנחנו גרים בדירה אחת שנים רבות – אנחנו יכולים לקחת את כמה רעיונות מפוסט הנדודים הזה ולהתחדש.

בית על גלגלים

ניקולט סטיוארט היא צעירה אנרגטית וחביבה שגרה במינץ, גרמניה. היא ובעלה קיבלו קרוואן במתנה – יותר נכון – תמורת הוצאתו מהגינה. הם שיפצו אותו בעזרת ידידים, קהילה של אנשים שגרים בקראוונים ויצרו בית צבעוני וקסום. היא מספרת על תהליך הוצאת הקראוון מהגינה, השיפוץ שלו, העיצוב – הכל נעשה בעבודת יד ובזיל הזול. לפני הפרויקט הזה לא היה לה שום ניסיון בבניית דברים חוץ ממתקן לדיסקים שבנתה בעצמה. החברים השאילו לה כלי עבודה, לימדו אותה להשתמש בהם והיא רכשה מיומנויות חדשות. הדבר העיקרי בעיני הוא הסיפוק העצום בלחיות בקראוון שהיא עצמה שיפצה, מוקפת באנשים תומכים ושמחים.
האם הם נוסעים לטייל עם הבית? לא. אך ללא ספק ניתן להזיז אותו למקום אחר ולהרגיש לגמרי בבית.

פחות בגדים יותר אפשרויות

ולנטינה החליטה להגביל את מספר פרטי הלבוש שלה ל- 33.
פעם בשלושה חודשים היא מרעננת את המלתחה שלה.
כך שכל בגד שיש לה הולם אותה ומשתלב עם יתר הפריטים. ולנטינה נותנת טיפים מעולים בעניין שילובי פריטים וסטיילינג : קודם כל לכל אחד כדאי לגלות מהו צבע היסוד שהולם אותו או אותה במיוחד. איך מגלים מהו? כשלובשים אותו מקבלים מחמאות. אצלה הצבע הזה הוא אפור ירקרק, בדיוק הצבע של העיניים שלה. וגם כדאי לדעת מאילו צבעים להימנע. השלב השני הוא לגלות אילו צבעים מתאימים לצבע היסוד שלנו. את התשובה אפשר למצוא בחנויות שמוכרות צבעים לצביעת קירות ורהיטים. הראו למוכר את צבע היסוד שלכם והוא יראה לכם קבוצת צבעים משלימים שמעצבי פנים שעובדים עם חברות הצבעים התאימו.
דרך נוספת היא לקנות בגדים שתפורים מבד עם דוגמא. כמובן שהצבע הדומיננטי יהיה צבע היסוד שלנו ושאר הצבעים בבד – הם הצבעים שהולכים-יחד-עם צבע היסוד שלנו. הם הצבעים שחיפשנו. ומצאנו. 33 פריטים זה מספיק כדי לאפשר את המשחק הזה של להשתמש בכל מה שיש. אבל למה להסתפק בכל כך מעט?
כדי שתוכלו להכניס את כל הבגדים שלכם למזוודה וליסוע. זה מה שוולנטינה מדגימה בסוף הסרטון.

בית שהוא נקודת תצפית בטבע

אמנם הנושא שלנו היום הוא נדודים ובכל זאת בחרתי להכיר לכם את איימי, מוסיקאית מניו יורק שקנתה שטח אדמה בקוסטה ריקה. היא בנתה בית מעץ שנקרא רנצו. בדרך כלל סוגרים את הרנצו מסביב אך איימי בחרה להשאיר אותו ללא קירות. וגם ללא רהיטים. אין לה מוצרי חשמל מלבד טלפון נייד – היא זקוקה לטלפון נייד כי היא עושה עבודה קהילתית בסביבה.
בחווה שלה אין שום שימוש בחומרים תעשייתיים כמו בטון או זכוכית וכמובן שאין פלסטיק. אין לה מקלחת ואין שירותים… היא מתקלחת בנהר. אין מטבח לבישול כי איימי לא מבשלת. היא אוכלת מזון צמחי נא. raw-food מי שראיין אותה לסרטון הגיע אליה דרך העניין הזה של התזונה. בכל זאת יש לה מחסן מזון סגור עם קירות – כדי שבעלי החיים לא יאכלו לה את הפירות. למחסן הזה יש רצפת חול. לא שוטפים אותה אלא רק מגרפים במגרפה.
איימי השמיטה מביתה ומחייה המון דברים שלרובנו הם בסיסיים מתוך היענות לקריאה הפנימית שלה: להיות. להיות חלק מהטבע. להתבונן וללמוד מהטבע. לטענתה היא מרגישה מאד חיונית, ויטאלית. יש לה שפע של זמן למרות שהיא לא מאריכה את שעות היום בעזרת תאורה מלאכותית ולמרות שהיא לא מחוברת לטלוויזיה, אינטרנט ולעולם לא משעמם לה. איימי אמנם לא נודדת אבל הבית שלה דומה קצת לסוכה והיא כל כך מחוברת לטבע. חשופה ומוגנת וחיה במלוא מובן המילה. צפיתי בסרטונים עליה כבר כמה וכמה פעמים ובכל פעם אני נהנית מחדש. אז סוף-סוף חג סוכות הוא הזדמנות להפגיש אתכם עם איימי.

 

לסיום, המטרה שלי היא לא לשכנע אתכם לשבור את כל הקירות בבית, להיפטר מהרהיטים ומרוב הבגדים. גם לי יש קירות והמון חפצים…אם במקרה אתם תוהים. הפוסט החגיגי הזה הוא הצצה לחיים של אנשים שחיים אחרת וטוב להם. סוג של השראה.

אני רוצה לאחל לכולנו שיהיה חג סוכות שמח. השמחה היא חלק חשוב ומהותי בחג סוכות ומעניין הקשר בין בית פשוט וצנוע כמו סוכה לבין השמחה. נראה לכם שיש קשר?

איך נוצר עומס בבית ואיך מתחילים לסדר אותו?

איך נראה עומס בבית

עומס הוא ערימות של חפצים בתוך הארונות או מחוץ לארונות,
בתפזורת או אסופים בשקיות או קופסאות.
בוידאו הבא צילמתי חדרים עמוסים. ההתחלה מעיקה אך הסוף טוב.

הבעיה עם העומס בבית

הבעיה הראשונה בבית עמוס היא ההרגשה המעיקה.
התחושה היא כאילו הקירות סוגרים עליך, זה כמו להיות במחסן. לא נעים לגור במחסן.
החפצים תופסים מקום מהמרחב של הבית ומצמצמים את השטח הפנוי.
העומס הפיסי יוצר תחושה של חוסר אונים וחוסר אנרגיה,
דיירי הבית עלולים לסבול מתקיעות שמתבטאת גם בחוסר יכולת לסדר את
האזור העמוס וגם בתחומי החיים האחרים.
ככל שהעומס נמשך יותר זמן וככל שהוא גולש לאזורים נרחבים בבית.
כך השפעתו מזיקה יותר.

כך נוצר עומס בבית

למדנו להעריך חפצים פיסיים ולשמור אותם לשעת הצורך.
אנחנו מוכנים לשלם כסף רב על בגדים, ספרים, רהיטים ומכשירים.
למדנו שצרכנות נבונה זה לעשות חשבון ולקנות חפצים איכותיים בפחות כסף.
חפצים בדרך כלל משמחים אותנו ואנחנו אוהבים לאסוף אותם.
לרובנו קשה לשחרר חפצים שלנו, בדרך כלל, גם אם יש לנו המון מהם.
העומס נוצר בדרך כלל בהדרגה, כשמאמצים יותר חפצים ממה שמקום האחסון מאפשר.
כך הארון שאולי היה מרווח פעם נעשה צפוף מאד והרצפה מחוץ לארון לא פנויה.

כדי לסדר את העומס בבית צריך להתגבר על

כדי לסדר את העומס, קודם כל צריך להתגבר על חוסר האונים והייאוש.
חייבים להאמין שאפשר להתגבר על העומס ולחיות בבית מרווח.
האמונה והנחישות יחד עם מנה גדושה של מוטיבציה ואומץ הכרחיים.
צריך למצוא מענה חדש והגיוני לטענה: ואם נצטרך את זה פעם?
זה לא פשוט. תודו שזה טיעון חזק.
בנוסף, רצוי לשקול מחדש את הערך של המרחב ללא החפצים.
אותו מרחב ריק –
כביכול…
מה הוא מאפשר?
נשימה
זרימה
רוגע
נגישות לחפצים שלנו (אלה שממש נחוצים)
נקיון
פניות
מקום בשבילנו להיות.

הרגלים שמונעים עומס בבית

אני לא מחדשת שום דבר ובכל זאת, שימו לב אם אתם:

  • קונים בעיקר קניות מתוכננות.
  • קונים רק מה שצריך ולא יותר מכמה שנכנס לארון שלכם.
  • נמנעים מלקחת שקיות פלסטיק (שאותם שומרים לעת הצורך…).
  • מפנים מהבית חפצים ישנים אם קניתם/קיבלתם חדשים מאותו סוג.
  • מדי פעם ממיינים מגירה או מדף ומעבירים הלאה מה שלא צריכים.

 

איך מטפלים באגרנות כפייתית?

 פיית מגירות יקרה, האם את יכולה לעזור לאגרנים?

בעבודה שלי אני עוזרת ללקוחותי למיין ערימות של חפצים, בגדים… ניירת… כל דבר…
בדרך כלל לא מדובר באגרנות. בוודאי לא באגרנות כפייתית. אגרנים כפייתיים לא מסכימים
להיפרד מהחפצים שעומסים להם את הבית. אני תמיד עובדת יחד עם לקוחותי ולא זורקת להם
חפצים מאחורי גבם. מבחינתי פעולה כזאת היא פגיעה באמון שלהם. אני מעדיפה לעזור לאנשים
להבשיל ולהגיע להסכמה להיפרד מחלק מהחפצים והדרך שלי לעשות זאת היא ע"י פנייה להגיון שלהם,
לרצון העמוק להם למצוא בלי לחפש, להושיט יד ולקחת! לפנות את חלל הבית העמוס לטובת מרחב מחיה.
כן, אני יודעת איך ללבות את המוטיבציה, החיוניות והדמיון של לקוחותי ומפני שאני רואה את הפוטנציאל
של הבית קל לי להוביל אותם לממש את הפוטנציאל הזה.
אבל עם ארגנים כפייתיים השיטות שלי לא ממש מצליחות. מנסיוני, מדובר באנשים חביבים מאד ואפילו מקסימים,
אבל כל כך לא רציונלים…האור נדלק להם לרגע בעיניים כשהם "רואים" את הבית שלהם כפי שהוא יכול להיות,
בפוטנציאל הגבוה שלו, כפי שאני רואה אותו.
אבל יש להם מחסום רגשי שאני לא מצליחה לעבור אותו בעניין היישום. ולכן החלטתי לעבוד עם הפסיכולוגית
יהודית רובינשטיין בשיתוף פעולה – היא בקליניקה ואני אתם בבית שלהם.
בראיון הוידאו נתנו מידע על אגרנות כפייתית ודרכי הטיפול בה.

מתי אגרנות נחשבת לאגרנות כפייתית?

כולנו או רובנו אוגרים חפצים שימושיים טיפ טיפה יותר ממה שאנחנו באמת צריכים כרגע.
כי… היה במבצע, קיבלנו מתנה, קיבלנו בירושה ואולי נצטרך את זה פעם. כל עוד החפצים
תופסים מרחב סביר יחסית לנתונים של הבית שלנו והם נגישים, כל עוד מלאי מוצרי המזון שלנו,
למשל, פרופורציונלי לצריכה שלנו, האגירה שלנו היא לטובתנו. כן, זה רעיון טוב לקנות במבצע
מה שצריך 🙂 
אגרנות כפייתית מתפתחת מאגרנות "רגילה" זה לא קורה ביום אחד. זה אורך זמן
עד שלאט ובהתמדה מרחב המחיה בבית נעשה מצומצם יותר ויותר.
בשלב הזה בני הבית דורשים מהאגרן לפנות את החפצים וכאן מתעורר הקושי.

מי סובל מאגרנות כפייתית?

הפסיכולוגית יהודית רובינשטיין טוענת שאגרנות כפייתית זאת הפרעה אובססיבית.
אך בניגוד להפרעות אובססיביות אחרות כמו למשל, רחיצת ידיים 30 פעמים ביום,
אגרנות לא מפריעה לאדם הסובל ממנה אלא לסביבה.
האגרן, בניגוד לאספן, אוסף חפצים שימושיים שאינם נדירים או יקרים במיוחד, התירוץ שלו
לאגור אותם הוא שבוודאי יצטרך אותם. אם לא עכשיו – אז בעתיד. ואז לא ניתן יהיה להשיג אותם.
הגיוני? לא ממש. הרי לא מדובר בחפצים נדירים, מיוחדים או יקרים במיוחד, ומכיוון שמדובר בחפצים
שדחוקים להם בעומס בארון או אפילו ממלאים חדר שלם – האגרן לא יכול לשלוף את החפצים כשצריך
אותם. מנסיוני, אני יכולה להוסיף שאגרן כפייתי יתעקש לשמור חפצים "שימושיים" כביכול, גם אם הם
מקולקלים, חסר להם חלק וכדומה… והמצב הזה עלול להימשך שנים כפי שהוא.

צורך לא הגיוני שמתחפש לצורך הגיוני

האגרן אכן "צריך" את החפצים אבל לא מהסיבה המוצהרת, ההגיונית כביכול והגלויה,
האגרן פשוט פיתח הרגל לאסוף חפצים מסוימים או חפצים בכלל. ההרגל נוצר מלכתחילה מתוך חרדה קיומית
ואמונה במחסור ובנזקקות. "איסוף" הוא עיסוק שמח, מרגיע, אפילו מלהיב! איסוף חפצים הביתה עשוי לתת לאגרנים תחושת בטחון והפרידה מחפצים קשה לרוב האנשים, לא רק לאגרנים. אז איך בכל זאת אפשר לעזור לאגרנים להיפרד בידידות מהחפצים שממלאים את הבית?

טיפול מוצלח באגרנות כפייתית אפשרי בהחלט

שילוב של טיפול מקצועי ותמיכה מהסביבה זה המפתח להצלחה.
פסיכולוגים עוזרים לאגרנים ע"י חשיפה באופן הדרגתי לפרידה מהחפצים תוך כי תמיכה. כמו בטיפול
בדחיינות מאד עוזר לחלק את המשימה הגדולה למשימות מוחשיות, מוגדרות אך חתומות. כלומר: 
הפסיכולוג עושה הסכם חתום עם האגרן שחפץ שהוצא מהבית לא חוזר. הפסיכולוג מלמד את האגרן
טכניקות של הרגעה וטכניקות של זיהוי המחשבה האוטומאטית ובנוסף, חלק חשוב מהתהליך הוא לתמוך
באדם עצמו, באישיות שלו, חשוב להעצים אותו. בנוסף, הפסיכולוג יעזור לבני המשפחה לגייס את כוחותיהם
לתהליך. הרי כשבן משפחה אחד עובר שינוי – בהכרח כל האיזון במשפחה מופר.
ומה קורה עם העומס בבית? על מנת למנוע עימותים מיותרים עם בני המשפחה,
שנדרשים לסבלנות עצומה,
ועוברים בעצמם שינוי, רצוי שאת מיון החפצים – האגרן יעשה עם אדם מקצועי, תומך ונייטרלי

ויש המלצה לתעד את התהליך של החדר המתרוקן בצילום. היות ומדובר בתהליך איטי יחסית – תיעוד
ההתקדמות נותן מוטיבציה לאגרן ולמשפחתו.

 טיפול באגרנות כפייתית – איך זה מתבצע?

מטבע הדברים – אגרן כפייתי לא יפנה אלי אלא בני משפחתו הסובלים מהעומס בבית. אך אני – עובדת עם האגרן
עצמו וחפציו. ולכן כצעד הראשון אני משוחחת בטלפון/סקייפ עם האגרן ובני משפחתו הדומיננטיים.
הצעד הבא הוא עבודה שלי עם האגרן אצלו בבית, אני אווכח אם אכן מדובר באגרנות כפייתית (לא רציונלית) ואשכנע את האגרן להסכים לטיפול. (רמז: אני לא אומר לאגרן כפייתי שהוא כזה… הרי זה מעליב ואנחנו מדברים על העצמה. יש דרכים אחרות).
ואם אכן זה המצב – שיתוף הפעולה עם הפסיכולוגית יהודית רובינשטיין הכרחי להמשך העבודה וחיוני להצלחתה.
מכאן ואילך תתחיל תקופה של פגישות בתדירות של פעם בשבוע של האגרן אצל יהודית רובינשטיין, תוך כדי קשר עם בני המשפחה ואתי. אני מתעדת את מהלך העבודה שלנו וכמובן מצלמת את הבית או החדר שבו אנחנו עובדים. התיעוד והצילום הם לצורך שיקוף בלבד והם חסויים, כמובן. 

 

 

 

 

 

איך לא להפוך כל משטח פנוי בבית לפינת בלאגן?

למה לשמור על משטחים פנויים?

אמהות לילדים צעירים שאלו אותי: איך לא להפוך כל משטח פנוי בבית לפינת בלאגן?
אני מאד שמחה על השאלה שלהן, כי משטחים פנויים ונקיים לא רק נראים טוב ומאפשרים לנו לפעול ביעילות, אלא גם מפחיתים חרדה.
כתבתי על כך פוסט, רובו ציטוטים מהספר הכל חרדות שכתב טובי פלד, הפוסט מתאר את הקשר בין בלאגן לחרדה. 
אז עכשיו כשאנחנו יודעים כמה זה חשוב לשמור על משטחים פנויים יש לנו אפילו יותר מוטיבציה לשמור עליהם. השאלה היא איך?

איך לשמור על משטחים פנויים?

קודם כל כמובן ניצור מקום לכל חפץ ונטרח לשים דברים במקום שלהם. זה לא צריך להיות קשה לשמור על סדר אם ארגנו לכל חפץ שימושי אחסון נגיש ומתאים. אבל לפעמים… במיוחד כשמדובר באמהות לילדים צעירים זה בלתי אפשרי. הרי ילדים מארגנים לנו הרבה דרמות: פתאום ילד נופל, אחים רבים וצריך להפריד, יש הרבה חוגים שדורשים תמרון מתוחכם של סידור הסעות. ובכלל, החיים אינטנסיביים. התוצאה היא שעל משטחים רבים בבית יש תפזורת של חפצים ואולי אפילו ערימה. היא מתכסה אבק ולכלוך ולא נעים אפילו להתחיל לסדר אותה.

קערות איסוף

בלית ברירה חייבים ליצור תחנת ביניים. הפתרון שאני מציעה הוא קערות איסוף. הקערה אוספת לנו את החפצים ומאפשרת לשמור על משטחים פנויים ונקיים. בכל חדר קערה משלו שתכיל חפצים ששייכים לחדר זה. אצלי יש קערה קבועה על השיש במטבח שבה אני שמה: אטבי כביסה (הם משמשים לסגירת אריזות מזון) ופקקים של בקבוקים. למעשה הכי נוח לאחסן את החפצים האלה בקערה. גם בחדר השינה יש לי "קערה" ענקית מעיסת נייר לאיסוף בגדים שכבר לבשתי אבל עדיין לא הגיע הזמן לכבס אותם. בחדרי הילדים – קערות לצעצועים קטנים, חומרי יצירה, אפשר להחליט מה יהיה בכל קערה. בכל אופן, מדי פעם לוקחים קערה כזאת ממיינים ומנקים אותה ומניחים אותה שוב לשימוש, נקיה ורעננה. הקערה אוספת לנו את החפצים ומאפשרת לשמור על משטחים פנויים ונקיים.

מה עושים עם ערימת הניירת?

ברוב הבתים יש בעיה של ערימות ניירת. מדי פעם מתגייסים למבצע מיון ותיוק, מבטיחים לעצמנו שמעכשיו נשמור על הסדר. אבל… לא מקיימים. אז יש פתרון נוח: למיין את הניירת שמקבלים מראש למגירות. נכון שזו קצת טירחה אבל הרבה יותר קל למיין למגירות מאשר לתייק בקלסרים. ואנחנו מרויחים ככה: קודם כל קל לנו למצוא מסמכים כי אנחנו מחפשים בתוך מגירה קטנה במקום בערימה גדולה. כשנחליט לתייק בקלסר שוב יהיה לנו יותר קל כי מיינו מראש. והמיון נעשה בשוטף, לא כפרויקט מיוחד. כמה דקות בכל פעם וזהו. המגירות שאני מעדיפה הן בגודל A4 שזה גודל דף של מדפסת. ניתן למצוא מוצרים כאלה במגוון חומרים ועיצובים.

ציורי הילדים ועבודות שמביאים מהגן

אם הקצינו מגירה לכל נושא – ציורי הילדים בהחלט ראויים למגירה משלהם. אולי אפילו לכל ילד מגירה משלו. אבל לפני שהציורים מוכנסים למגירה כדאי להציג אותם לראווה בבית. על לוח שעם או לוח מגנטי, מסגרת או חוט מתוח על הקיר בעזרת אטבי כביסה. כדאי לרשום על כל ציור את שם הילד, תאריך וגם מה שהוא מספר על הציור. את היצירות התלת מימדיות , הפיסוליות, נציג על מדפים. את כל העבודות ניתן לצלם ולשמור בקובץ במחשב. לכל ילד תיקייה משלו. ולעשות גיבוי. את הציורים שהחלטנו לשמור אני אוהבת לתייק בתוך אינדקס כפי שמודגם בסרטון.

 

הבית הכי עמוס ומבולגן שסידרתי

בלאגן כזה בטח לא ראית אף פעם

בטח לא ראית בית מבולגן עד כדי כך כמו שלנו

הרבה פעמים אנשים מכניסים אותי בחשש מה לבית שלהם, במיוחד לחדרים האחוריים, למחסן, למשרד, לחדר הארונות, תוך כדי מבוכה והתנצלות ואני מרגיעה אותם   בדרך ומבטיחה להם שכבר ראיתי הכל. הם לא ממש מאמינים לי וחושבים שאולי אני אומרת את זה מתוך נימוס. טוב, אז בכל מה שקשור לבלאגן אתם יכולים להאמין לי      הפעם אספר לכם על הדברים הכי הזויים שקרו לי בצירוף צילומים. לעולם לא תדעו אצל מי זה היה, הבלאגן ההוא כבר לא קיים יותר וזהות הלקוחה סודית ביותר

העומס השגרתי

כמעט בכל בית אני מוצאת כמות נכבדה של שקיות מכל הסוגים – החל מהפשוטות ביותר, דרך שקיות פלסטיק ממותגות מפלסטיק קשיח ועד שקיות נייר מעוצבות גם כן. השקיות האלה מקופלות יפה ונדחסות לתוך שקיות גדולות. כמה? חמש שקיות גדולות זה מספיק? לפעמים אני מוצאת יותר. צילומי רנטגן מהסוג הישן, בשקיות ענקיות שכתוב עליהן שאסור לקפל את הצילום. כל מיני מכשירים לקיצוץ סלט, תבניות בצורת מיקי מאוס או דובי לאפיית עוגה, אינסופ בקבוקים וצנצנות, קופסאות אחסון יפות אך ריקות כי הן לא מתאימות לשום דבר. מטענים של טלפונים ניידים, משקפיים שכבר לא בשימוש, מפתחות שלא ידוע מה הם פותחים, מוצרי מזון יבש שפג תוקפו לפני שנים – גם כן דבר שגרתי למדי כשמסדרים ביסודיות מזווה. מסמכים שכבר אפשר לזרוק ואפילו פליירים ופרסומים שאנשים שומרים שנים, כי לא התפנו למיין אותם – גם כן שגרתי. בגדים – טוב, ברור… אז אילו דברים מפתיעים אותי בכל זאת?

1000 שקלים במזומן

אצל בחור אחד היתה ערימת עיתונים בגובה מטר מהרצפה – באמצע הסלון. הוא סרב להשליך אותם למחזור נייר בלי לעבור עליהם. הוא אסף אותם הרבה זמן ופשוט לא הספיק לקרוא. קרה לי שמצאתי בערימה קטנה של ניירת מעטפה ובה כסף מזומן. כן, שטרות. מיד קראתי ללקוחה שלי, היא ספרה את הכסף. היו במעטפה אלף שקלים בדיוק. היא לא זכרה את המעטפה הזאת. איך זה הגיע לכאן? היא שאלה בתדהמה. אולי היא חשדה בי שהבאתי את המעטפה אתי? בכל אופן, הכסף הזה עזר לה לשלם לי את שכר טרחתי. אצל לקוחה אחרת מצאתי מעטפה עם שטרות כסף בארון הבגדים. היא שכחה מהכסף הזה אבל לא היתה מופתעת. היא מוציאה כסף מהכספומט ומחביאה במקומות שהילדים שלה (הבוגרים) לא ימצאו. כי מהארנק שלה הם לוקחים כסף כאילו שזה ארנק שלהם. עצוב.

למה כדאי לטפל בדואר בזמן

בימינו כבר לא שולחים מכתבים. מכתבי אהבה בכתב מסולסל עם בושם כבר לא באופנה. בדרך כלל מה שמגיע בדואר אלה חשבונות לתשלום או הודעות מהבנק, אבל לפעמים מקבלים מתנות. תוי קניה. מה שחבל זה שתוי הקניה מוגבלים בתאריך. כך קרה שלקוח שלי שעבר דירה לפני כמה שנים המשיך לקבל את תוי הקניה לחגים בכתובת הקודמת. מדי פעם לקח משם את ערימת הדואר, שם את הכל במגירה ו- זהו. שכח מהעניין. כשהראיתי לו שמצאתי תוי קניה משנים עברו שלא מומשו – הוא טלפן מיד למקום העבודה שלו ובקש ממי שמטפלת בעניין לעדכן את הכתובת. זה לקח לו פחות מחמש דקות.

ראית את האגרנים האלה בטלויזיה?

לא. אני לא צופה בטלויזיה, אבל ראיתי במציאות. בישוב מבוסס הזמינו אותי לסדר בלאגן. הבית נראה כאילו שגנבים הוציאו הכל מתוך הארונות כדי למצוא איזשהו אוצר נעלם ומכיוון שלא מצאו שום דבר יקר ערך – הוציאו את התסכול שלהם על הדלתות, עקרו אותן ממקומן, שברו וקלקלו. דלת השירותים היתה שבורה ולא נסגרה, ערימות של בגדים וחפצים בכל מקום, לכלוך ורקבון. אמרתי ללקוחה שנפנה את הבית, נשפץ קצת והיא תוכל להשכיר אותו. אנשים מוכנים לשלם הרבה כסף כדי לגור באותו ישוב. היא הפתיעה אותי: "אבל הבנים שלי גרים כאן!".
שני בחורים חמודים לאללה, אכן גרים בתוך הבלאגן. הארון בחדר שלהם מלא בבגדי ילדים מקופלים יפה, ממוינים, כבר קטנים עליהם מזמן. מזכרת מהתקופה שאמא שלהם תפקדה. מחוץ לארון ערימות של בגדים, משולבים בניירות, חלקי מחשב, משחקים, כלי אוכל, בלי שום ארגון. הבחורים לבשו בגדים שנראו נקיים והולמים. איך הם עושים את זה? כשהם פושטים בגדים הם מניחים אותם איפשהו בחדר על הערימות, מדי פעם אוספים כמה בגדים שזכור להם שלבשו לאחרונה, כלומר: בגדים מתאימים. מכבסים אותם ותולים. חבל הכביסה משמש להם ארון. מורידים מהחבל ולובשים.

בעלי קיבה רגישה מתבקשים לדלג על הפסקה הבאה

בחדר הסמוך ערימות הבגדים על הרצפה היו אפילו עוד יותר גבוהות. גם אלה הכילו מלבד בגדים ניירות, ספרים, חפצי נוי, קלטות וידאו, דברים שלא הצלחנו לזהות, אריזות של חטיפים ו…. גופות של עכברושים שמתו מזמן. ככל שהתקרבנו אל הגופות היבשות של העכברושים הבגדים היו אכולים יותר ויותר, גם הספרים נגרסו היטב לפתיתי נייר. לא צילמתי את העכברושים, אבל צילמתי את העומס בחדר כפי שהוא נראה בהתחלה. בתוך הארון נמצאו בגדים מאד יקרים וישנים שקטנים על הלקוחה שלי בהרבה מאד מידות. היא התרפקה על הזכרונות. לא יכולנו למכור אותם לחנות וינטג' בגלל מצבם. העכברים הגיעו גם אליהם.

אי סדר קיצוני. ערימות של בגדים וחפצים על הרצפה

עומס קיצוני מגרש אנשים מהבית שלהם

 

הפסיכולוגיה של הסדר ושל הבלאגן

הפסיכולוגיה של הסדר ושל הבלאגן

סביבה מסודרת מרגיעה אותנו

הפסיכולוג טובי פלד טוען בספרו הכול חרדות שיש הגיון מבחינה הישרדותית לשמור על סדר. המטרה הראשונה של מערכת הראייה היא זיהוי סכנות. קל יותר לזהות דמות על רקע כאשר הרקע הוא אחיד. היכולת לראות רחוק וברור מאפשר לזהות טוב יותר גירויים חריגים ואולי מסוכנים. כאשר אנו צופים ברקע אחיד, חלק ומבריק, אנו מרגישים בטוחים ורגועים יותר. רמת החרדה שלנו יורדת, מערכת הראייה משדרת למערכת החושבת "אני רואה רחוק ואין שום צורה מאיימת, אני רואה הכל" זהו תהליך לא מודע, אוטומאטי, המובנה במוחנו. זוהי הסיבה שסביבה נקייה (מבריקה) ומסודרת (אחידה וחלקה) יכולה להרגיע אותנו.

תחושה של שליטה

בנוסף הידע לגבי מקום הימצאו של כל חפץ בבית נותן לנו תחושה של שליטה בעולם החומרי. אנחנו יכולים למצוא אותו בקלות ולהשתמש בו והידע הזה מגביר את תחושת היכולת הכללית להגיע למטרות. ואני מוסיפה: היכולת לשלוף חפץ שאחסנו בקלי קלות נותנת לנו לא רק תחושה של יכולת להגיע למטרות אלא יכולת אמיתית, מעשית, להגיע ולממש מטרות מסויימות. ושמירה על סדר ונקיון במפעלים לא רק נראית יותר בטוחה – אלא היא חלק מכללי הבטיחות. סדר פונקציונלי הוא חלק מתפקוד בריא. אבל כמו בכל דבר – בריאות זה עניין של איזון ומידה.

סדר כסמל סטאטוס

בהמשך הוא כותב על אנשים שסדר ונקיון חשובים להם במידה רבה במיוחד עד כדי כפייתיות. על מתחים ומריבות סביב סדר וניקיון בבית והעימותים הקשים בין בני זוג ובין הורים לילדים. שוב הסיבה היא חרדות. השיגעון לסדר וניקיון היא במידה רבה תוצר של החברה המודרנית. בדורות הקודמים רוב האנשים חיו בלי ריצוף ובתנאי נקיון פחותים בהרבה מהמקובל בימינו ולא הקדישו כל-כך הרבה זמן ואנרגיה לנושא. כיום סדר ונקיון קיבלו ערך חברתי ותדמיתי גבוה מאד – אנשים פוחדים שהסובבים אותם יחשבו שהם מלוכלכים ולא מסודרים. הם עלולים להיתפס כאנשים לא מקצועיים ולא אמינים.

היא בלאגניסטית והוא מסודר

טובי סיפר על נעמה ודני, זוג צעיר שעבר לגור יחד. דני מסודר עד כדי כפייתיות ונעמה דיסלקטית, בלאגניסטית, נהנתה עד כה מהחופש לחיות ללא סדר, לשים את החפצים שלה איפה שמתחשק לה, זה נראה לה חלק חשוב מהביטוי העצמי. היא פרשה את הכעס שלו עליה כשעשתה בלאגן כנסיון להשתלט עליה והתקוממה מאד ואילו הוא פירש את אי שמירתה על הסדר והארגון כחוסר אהבה וחוסר פירגון מצידה לצרכים שלו. החרדות שלהם התנגשו ולכן היה להם קשה כל כך לחיות ביחד ולהרגיע אחד את השני. הטיפול היה קצר ויעיל והסוף טוב.

השטח פנוי, מרגיש לי בטוח