ארכיון תגית: קבלת החלטות

למה קשה לנו להפרד מחפצים שלנו?

למה קשה לנו להפרד מחפצים שלנו
בשיחות הטלפון וגם בעבודה עצמה השאלה: אז מה, אני אגרנית? חוזרת שוב ושוב.
יש תכניות ביזאריות בטלוויזיה, בעיקר בחו"ל, שבהם ניתנת לנו הצצה לבתים במצב קיצוני של עומס.
החדשות הרעות תחילה: בכולנו יש אגרן קטן. לפעמים הוא גדל פרא ולפעמים הוא כלוא, מנוון, מוכחש.
החדשות הטובות: אנחנו יכולים לבחור. לשנות. זה בידיים שלנו.
בוידאו אני מסבירה על קצה המזלג למה אנחנו נקשרים לחפצים.

וידאו: למה אנחנו נקשרים לחפצים?

הקשר שלנו לחפצים דומה לקשר עם אנשים.
אנחנו מתאהבים בהם כי הם יפים, איכותיים,
ככל שאנחנו משתמשים בהם יותר זמן הקשר מתחזק ומתהדק.
אנחנו מזהים אותם כ"שלנו".

אם הם משמשים אותנו ומעוררים בנו שמחה,
אני לא רואה לנכון להפרד מהם.
אבל אם יש לנו כפולים (ליתר בטחון)
או חפצים שכבר שכחנו מהם (במחסן, אולי נצטרך ולא יהיה…??!)
זאת כבר לא התקשרות במובן החיובי אלא פחד.
ואני מזמינה אתכם לשחרר חלק מהם ואת האמונות במחסור באותה הזדמנות.

בקורס השלם לסידור הבית – מקבלים הרחבה בעניין הזה
ובעוד נושאים שקשורים לאי סדר בבית כתוצאה מהתנהלות מסוימת,
כמו קניות רגשיות, דחיינות והרגלים שמבלגנים את הבית.
אז כן, יש דבר כזה – הרגלים שמסדרים את הבית.

כשמזמינים אותי לסדר בית, אני תמיד עובדת עם בעלי החפצים.
בצילומים הבאים תוכלו להתרשם מהמראה החיצוני של החדר שהשתנה.
אי אפשר לראות את כל השינויים כי רובם פנימיים:
בתוך מגירות, קלסרים, קופסאות, ארונות ויש שינויים במגירות הנפש.

סידור מדף ספרים ומדף קישוט

סידור מדף ספרים ומדף קישוט

לפני: מדף ספרים עמוס, מגובב קצת, חפצים קטנים חוסמים את הספרים.
ויטרינה שאמורה להיות פינת נוי – עמוסה מאד. לא ממש אסתטית.
אחרי: על המדף (במטבח) יש ספרי בישול שניתן לשלוף בקלות.
הויטרנה – מרווחת.

שולחן במטבח

שולחן במטבח

לפני: שולחן מאד עמוס במטבח. רק חלק קטן ממנו פנוי כדי להניח צלחת.
כל יתר המקום עמוס בניירת, חפצים שונים. על הכסאות – שקיות עם עוד שקיות… וקניות שצריך להחליף.
אחרי: השולחן פנוי. חלק מהדברים מתויקים במגירות (לא רואים בצילום) וחלק… זרקנו!

חדר שינה

חדר שינה

לפני: המיטה לא מסודרת ויש עליה חפצים, על השידות חפצים מגובבים.
לא ניתן לפתוח את המגירות בצד ימין של המיטה. ליד אותה שידה יש מראה.
המראה משקפת את המיטה ונמצאת מול דלת החדר. מיקום לא מוצלח, אנרגטית.
אחרי: המיטה מסודרת. המגירות גם. שידה אחת שלמרגלות המיטה עברה לחדר אחר.
המראה – עברה למקום אחר. הרחקנו קצת את המיטה מהקיר וסובבנו את השידה
כך שניתן להשתמש במגירות.

ארון בגדים בחדר ילדים

ארון בגדים בחדר ילדים

לפני: בגדים מגובבים.
אחרי: הבגדים מקופלים.
בארון הזה המרחק בין המדפים גדול למדי.
מה שעלול לגרום לעומס במקרה הרע.
או סתם בזבוז מקום במקרה הטוב.
ניתן לשפר ארונות סטנדרטיים או להזמין מראש ארונות "חכמים" יותר.
מדויקים לצרכים שלכם שיחסכו לכם מקום בחדר וזמן חיפושים יקר.

סדר במשרד

סדר במשרד

לפני: ערימות ניירת על השולחן וגם מתחת. חפצים חוסמים את ארון המגירות מול שולחן הכתיבה.
המגירות עמוסות ומבולגנות.
אחרי: שום דבר לא חוסם את המגירות,
הניירת מויינה. חלק תייקנו, חלק זרקנו. המגירות מסודרות.

סידור משרד

סידור משרד

עוד משרד.
לפני: ערימות על שולחן הכתיבה, ערימות על הארץ, מגירות שולחן הכתיבה עמוסות.
אחרי: הרצפה פנויה, שולחן הכתיבה פנוי, מגירות שולחן הכתיבה מסודרות.

שוב קישור לסרטון – מה יוצר את הקשר בינינו לבין החפצים שלנו.
ולמה קשה לנו להפרד מהם?

איך יודעים מה לזרוק?

כששומרים חפצים ומסמכים מיותרים – הם לא רק תופסים מקום
אלא גם מפריעים לנו למצוא את מה שאנחנו כן צריכים.
בסופו של דבר אנחנו נרתעים מלחפש בתוך הבלאגן והעומס את מה שרצינו
ובמשך הזמן נוצר ריחוק בינינו לבין חלקים מהבית שלנו, אזורים שהם "חור שחור" מן בולענים,
אפילו אין לנו מושג מה יש שם בדיוק.

קבלת החלטות בסידור הבית: לזרוק או לא לזרוק?

כשמחליטים לסדר קלסר עם מסמכים מהביטוח
או את המגירה עם כל הכבלים והמכשירים האלקטרוניים
זה לא פשוט להחליט לזרוק דברים –
מהסיבה הפשוטה שאין לנו מושג אם יש להם ערך או לא.
אולי אחרי שנזרוק יסתבר שהם היו מאד חשובים?
זה בדיוק הנושא של הסרטון הבא:

המסמך שחסך לי 28,000 ש"ח

אם החלטתם לשמור מסמכים או חפצים – רצוי לתייק אותו נכון
כך שתמצאו אותו בקלות כשתצטרכו אותו.
למשל, איש אחד סיפר לי על ערבות שנתן לחבר לפני יותר מעשר שנים,
לא מזמן פנו אליו מהבנק ודרשו ממנו לשלם 28,000 ש"ח כערב.
הוא כבר הכין את הכסף לתשלום אך אשתו, שהיא רואת חשבון במקצועה, עיכבה אותו.
היא זכרה במעורפל את הסיפור של החתימה על הערבות אבל נגשה לקלסר הנכון
ומיד שלפה את המסמך המקורי ומבירור הסתבר שהם לא היו חייבים לבנק כלום.

אתם מוזמנים לשתף בתגובות:
מה זרקתם?
מה אתם מתקשים לזרוק?

Mr Bean

מר בין – השראה לקבלת החלטות??

מי שמכיר את מר בין יודע שמדובר בדמות מגוחכת, לא שיגרתית ואף מוזרה.
אם נחקה את מר בין  נגיע במקרה הטוב לבית חולים ובמקרה הפחות טוב לכלא.
ובכל זאת… הוא יכול ללמד אותנו משהו מועיל.

למשל ההחלטה איזו חולצה לבחור לחופשה

מר בין בחר מזוודה זעירה וארז בה את כל מה שדרוש לו לחופשה בבית מלון. המזוודה לא נסגרת. מה עושים? מר בין החליט למיין את התכולה ולצמצם אותה. הגיוני. מר בין התלבט בין החולצה הכחולה, החומה, האדומה ועוד שתיים. כולן עם ציורים ילדותיים. מה עושים כשמתלבטים? אנדנדינו. פעם ראשונה – נבחרה החולצה הכחולה. לא טוב, ניסה שוב. פעם שניה (הוא התחיל מחולצה אחרת…) שוב "יצאה" החולצה הכחולה. מר בין החליף בינה לבין החומה ולבסוף החליט סופית בעניין זה: האדומה. 

החלטות אחרות שלו הזויות ומצחיקות עד כאב בטן

מברשת שיניים? לא צריך את כולה, מספיק החלק של המברשת. הידית – אפשר להסתדר בלעדיה. משחת השיניים – לא צריך שפופרת מלאה, החופשה היא רק לשלושה ימים. הוא רוקן את המיותר בכיור. נעליים? מספיק אחת. והפרצופים שהוא עושה… והשוס: הספר לא נכנס למזוודה, נחשו מה קרה אז?

ואיך זה קשור לסידור הבית?

בתהליך סידור הבית אנחנו מתלבטים איזו החלטה לקבל? מה לשמור ומה לא…. המחשבה שנמסור בגד אהוב שנתגעגע אליו לא מאפשרת לנו להפרד מהרבה בגדים, גם כאלה שלא במידה שלנו. כלי מטבח? זה יפה ככה, להשליך אותם לעת זיקנה, אחרי ששירתו אותנו נאמנה הרבה שנים? אז מה אם הם קצת משופשפים, גם אנחנו כבר לא מה שהיינו פעם. ומסמכים? על חוקי מרפי שמעתם? ברור ששבוע אחרי שנזרוק את המאמר ההוא שהורדנו מהאינטרנט נצטרך אותו. הבעיה היא שבכל העומס הזה מי בכלל יכול למצוא אותו? 

אם זה מצחיק זה כואב פחות

הומור זו תרופה, זה משכך כאבים מכל הסוגים וגם משחרר תקיעות בראש, בכתפיים, בבטן. הוראות שימוש באין מרשם רופא: פעם ביום לצפות בוידאו מצחיק. ואז ללכת לסדר מגירה. תאמינו לי, כל החלטה שתקבלו תהיה הרבה יותר מוצלחת מההחלטות של מר בין. ספרו לי אם הצלחתם…

 

 

איך לסדר ארון בגדים שלב אחר שלב

עונות המעבר הן בדרך כלל הסיבה לסידור יסודי של ארון הבגדים.
גם הריון / שינוי במידות הגוף / בטעם האישי / בקריירה הן סיבות טובות לסידור יסודי של הארון.

איך מתחילים לסדר את ארון הבגדים?

קודם כל נאסוף מכל החדרים את הבגדים שאמורים להכנס לארון. 
נפנה את המיטה מחפצים מיותרים ונציע אותה.
המיטה המסודרת היא משטח העבודה שלנו.

סידור ארון בגדים לפני הסידור

המיטה משמשת כמשטח העבודה שלנו ולכן היא חייבת להיות מסודרת

מציעים את המיטה מלשון "מצעים" לא הצעה.
או במילים פשוטות – מסדרים. 

סידור ארון בגדים סידור המיטה

סידרתם את המיטה. יופי! עכשיו נבלגן אותה

זה נשמע כאילו דבר והיפוכו. המיטה כבר מסודרת… נעים לנו. למה להרוס?
חחחח… אל תגידו לי שאתם פוחדים מבלאגן!
הרי זה מה שיש בארון כרגע. 
אז קדימה! להעמיס על המיטה את הבלאגן שבתוך הארון. 

סידור ארון בגדים הוצאת הבגדים מהארון

השלב השלישי: מיון הבגדים

זה פשוט בתיאוריה, במציאות ההחלטות קצת יותר מורכבות:
זאת חולצה או גופיה? טוניקה או שמלה?
גם החלוקה של הבגדים לעונות – לא חד משמעית.
יש סוודרים קלים לקיץ וגופיות שלובשים מתחת לבגדים שנלבשות גם בחורף.
ההצעה שלי:
בגדים שלובשים כל השנה יהיו תמיד בהישג יד, על מדף שקל ונוח לגשת אליו.

 ההחלטה איפה למקם כל סוג בגדים

מתבוננים בערימות הבגדים ובתאים בארון ומקבלים החלטה איפה למקם כל סוג בגדים.
אז ברור לנו שבגדי העונה הנוכחית יהיו "למטה" או על מדפים נגישים, בגדים שלא בעונה על המדפים הפחות נגישים.
חשוב שניצור סדר הגיוני כדי שנוכל לזכור אותו ולשמור על הסדר. למשל: מכנסיים וחצאיות נלבשים על החלק התחתון של הגוף ולכן הגיוני שנמקם אותם על מדפים נמוכים ואת החולצות על מדפים גבוהים.

 סידור ארון בגדים כל סוג על המדף שלו

המצעים נכנסו כולם לתוך הארון, הנעליים הועברו לארון נעליים ליד הכניסה לבית

זוכרים שהבאנו מצעים שהיו בארון בחדר אחר? כולם נכנסו בקלות לשני המדפים העליונים משמאל.
לעומת את הנעליים שהיו בתוך הארון – הועברו למקום אחר. בתמונה ארון מתוחכם שצילמתי באיקאה ואביזרים כמו סלסלות, מדפים לנעליים. הטיפ שלי: לפני שקונים אביזרי אחסון תמדדו את פנים הארון שלכם ומיינו את הבגדים והאקססוריז כדי שתדעו אילו פתרונות אחסון באמת יתאימו לצרכים שלכם. כשקונים פתרונות אחסון בלי לבדוק זה כמו לקנות נעליים בלי למדוד אותם – לא כל מה שיפה בחנות גם נוח על הרגל שלך, נכון?

 סידור ארון בגדים אביזרים מאיקאה

הבגדים מסודרים בארון. עכשיו תור האקססוריז

הבגדים מסודרים בארון, עכשיו האביזרים שמעורבבים עם הלבשה תחתונה, צעיפים, גרביים.
שוב נפנה את הארון, ננקה את האבק שהצטבר בקצה המגירה ונגש במרץ למיין את האביזרים.
אז מה יש לנו שמה?
כמה צעיפים, גרביים, גרביונים וטייטץ (שהם יותר דומים לגרביונים מאשר למכנסיים), תכשיטים, תכשירי קוסמטיקה, מכתבים אישיים, חגורות, אביזרים לשיער, תכשירי איפור וטיפוח. שכחתי משהו? טוב, את כל זה ממיינים. שוב מקצים מקום לכל דבר. סלסילות לסוגיהן מאד רצויות כאן. 

סידור ארון בגדים אקססוריז גרביים וצעיפים

סידור ארון בגדים אקססוריז גרביים וצעיפים

מגירת הגרביים. אגב, איך שומרים על הזוגיות של הגרביים?

מיינו את כל האקססוריז ומצאנו את כל הגרביים. מצאנו כמה זוגות שהיו נפרדים (אם אתם מקבלים את שבעת המפתחות לסידור הבית אתם בטח זוכרים שקיבלתם ממני טיפ לשמירת הזוגיות של הגרביים) החלטנו להשליך כמה לפח. החלטנו להשתמש בסלסלה שבמגירה כדי לרכז בה את הגרביים וברווח שנוצר בינה לבין דופן המגירה למקם את הגרביונים והטייטץ. בתמונה בחרתי להציג גרביים שסידרתי במגירה בבית אחר, פשוט כי התמונה הצליחה לי יותר 🙂

מדף לאקססוריז בתוך הארון

פותחים את הארון ונהנים מהיופי. מי אמר שבארון בגדים מותר לאחסן רק בגדים?
אפשר ורצוי להקדיש מדף אחד לאביזרים, לעצב אותו יפה כמו חלון ראווה של חנויות למוצרי טיפוח, אם אפשר להוסיף תאורה שנדלקת עם פתיחת הדלת זה יהיה אפילו עוד יותר נחמד. במיוחד כשאין שידה בחדר השינה. 

ארון הבגדים של שרה

שרה היא אישה מסודרת. מאד מסודרת.
המקום היחיד בבית שלה שהיה עמוס היה ארון הבגדים.
זה לא שהיה שם בלאגן, הבגדים היו מסודרים למופת.
אבל – היו ביניהם המון בגדים שהיא לא לבשה. בגדים יקרים וטובים. שלא מתאימים.
בסרטון הקצר תוכלו לראות ששיחררנו תשע שקיות ענקיות מלאות בגדים מהארון שלה.

 

יעלה היא אומנית וגם אמא. פיית המגירות עזרה לה להקים פינת יצירה משלה.

פינת היצירה של יעלה

 

יעלה היא אומנית וגם אמא.
יעלה עברה דירה לפני תשעה חודשים
וכמובן, הקימה לעצמה פינת יצירה.
את פינת היצירה היא מיקמה במרפסת המקורה,
כי המרפסת מוארת ונעימה.
אבל מה?
הילדים של יעלה השתלטו על הפינה שלה, בהסכמתה..
גם הילדים של יעלה יצירתיים.
וכאמא היא בחרה לתת לצורך שלהם קדימות על הצורך שלה.
במילים אחרות: היא ויתרה להם.
זה לא אומר שהיא לא יצרה כלל,
אך לא היה לה מקום משלה שמרכז את כל החומרים שלה בנוחות.
בשלב זה יעלה קראה לי והקמנו ביחד את פינת היצירה שלה.

השלב הראשון היה לברר מה יהיה המיקום הכי מוצלח לפינת יצירה.
אולי במרפסת המוארת, ליד הפינה של הילדים?
אולי במרפסת הגדולה שהיא גם הכניסה לבית?
אולי באזור המטבח?
בסופו של דבר הגענו למסקנה שדווקא חדר השינה הכי מתאים להקמת פינת היצירה.

 
עכשיו ברור לגמרי שיעלה רוצה את השולחן "שלה" בפינה החדשה שלה.
לפינת היצירה של הילדים הבאנו שולחן כתיבה נוסף שהיה במרפסת הכניסה.
צבענו אותו קצת, כדי לרענן אותו.
בסרטון הראשון יעלה משתפת אתכם בחוויה שלה בתהליך.
בסרטון השני יעלה ואני משתפות אתכם בתהליך הטכני של ההקמה.
מדגימות שימוש בכלי עבודה כמו מקדחה, ג'גסואו (משור חשמלי קטן), מברגה
ושאר ירקות.
אתם תהנו מאד מהסרטונים כי הבית של יעלה מאד יפה.
מלא יצירות שלה. הרי סיפרתי לכם שיעלה היא אומנית, לא?
והיה לי מאד מאד כיף לעבוד אתה 🙂
חגיגה במשרד: ארגזי ניירת שחיכו שנים ממוינים ומתויקים

איך עזרתי ללקוח לסדר ניירת שחיכתה בארגזים חמש עשרה שנים

 

 

 

כמה מילים על דחיינות

כשאנחנו דוחים ביצוע של משימה מרשימת ה- to do שלנו – זה תמיד כי יש פער בין הצורך לבצע לבין היכולת שלנו לבצע אותה.
לדחיינות יש גם השפעות רגשיות: אנחנו דוחים מה שנתפס בעינינו כקשה מדי כרגע, מצד שני – מה שכבר דחינו נעשה קשה לנו יותר ויותר ככל שהזמן עובר. עד ש… מקבלים עזרה.
לפעמים "היכולת" זו לא יכולת אינטלקטואלית או רגשית, אלא פשוט אין לנו אפשרות לארגן לעצמנו רצף של זמן ארוך מספיק כדי לבצע את העבודה? לא מדויק. הרי אני עובדת תמיד עם הלקוחות שלי, בנוכחותם. בשיתוף פעולה. זה אומר שהלקוחות חייבים לפנות לעצמם כמה שעות ברצף. מה שבטוח זה שמובטח להם שבזמן המוקצב העבודה תיעשה. אני לא מאפשרת הסחות דעת, דילוג על החלטות משמעותיות, העברה של העומס מצד אחד לצד שני. חשוב לי להבין מה התפקיד של כל חפץ, ההקשר של כל מסמך – כדי שאוכל לעזור לבעליו לקבל החלטה אם להשאיר אותו או להיפרד ממנו וגם כדי לעשות עריכה נכונה. עריכה זה אומר: למקם תחומים דומים יחד, להפריד מה שצריך, לתת שמות משמעותיים, כל זה כדי ליצור מבנה ידע הגיוני, קליט, זכיר שמאפשר גישה לכל חפץ ומסמך בקלות.  

עברתי את מבחן האמון בסידור המשרד הביתי

הוא קיבל המלצה מאד חמה על השירות שלי והזמין אותי לסדר את המשרד בביתו. הוא היה מאד מרוצה. זה היה קל: חשבונות ששולמו, תעודות, קצת מכתבים, ספרים, חפצי נוי, מכשירי כתיבה, הדברים הרגילים. לא ידעתי שהוא בחן אותי עד שעברתי את המבחן. השלב הבא היה לסדר את המשרד בעבודה שלו. יש לו מזכירה שעושה את העבודה השוטפת, זה לא שהעבודה לא מתבצעת, המשרד לא מנוהל טוב, ממש לא. מדובר בארגזי קרטון שנמצאים בחדר צדדי, שוכבים להם שם בשקט ותופסים מקום. לזרוק? חלילה וחס. יש בהם מסמכים חשובים, חומר מהלימודים שלו, חומר מקצועי יקר ערך ונדיר.

מסמכים שקשורים לעבודה וללימודים

יש לי לקוחות שנעזרים בי כדי לארגן מסמכים שגרתיים במשרד, אבל הניירת שקשורה בלימודים שלהם באוניברסיטה או חומר מקצועי אחר – הם מבטיחים לעצמם ש"יום אחד" יהיה להם זמן וכח נפשי והם יעברו על הניירת ואולי יצמצמו את הנפח שלה. בינתיים לא לגעת בבקשה. אלה הגבולות ואני מכבדת אותם. לכן התפלאתי מאד כשהוא בקש ממני לעזור לו לסדר את הארגזים האלה שהכילו חומרים מהלימודים שלו בחו"ל. למען האמת גם חששתי קצת: איך אדע לעזור לו?

למה דווקא אני?

כשהוא סיפר על הניירת במשרד שאלתי אותו: אולי אשתך יכולה לעזור? המזכירה שלך?
ובמקביל חשבתי לעצמי: גילה, מה את עושה??! זאת הפרנסה שלך. למה את מתגרה בו עם השאלות האלה?
לא. הוא אמר.
ואני עלצתי בתוכי: כנראה שיש לי יכולת שאין לאשתו ואפילו לא למזכירה שלו. אבל לא ידעתי מהי אותה יכולת. זה היה די מעורפל.

את זוכרת שאת באה אלי היום, נכון?

באותו יום שבו הייתי אמורה להגיע אליו למשרד הוא טלפן אלי ווידא שאני מגיעה.
כן, ברור שאני מגיעה, התפלאתי. הרי קבענו.
מאד התפלאתי שהוא טלפן כי כשאני טלפנתי אליו לוודא שהוא זוכר שאני אמורה להגיע לסדר את המשרד הביתי שלו, הוא היה מאד משועשע, רגוע לגמרי. עכשיו הוא מתוח.

אז מה עושים עכשיו?

הגעתי. הבאנו ארגז ראשון והנחנו על השולחן בינינו. ו…
שאלתי את עצמי: מה אני עושה פה? איך אני יכולה לעזור לו? הרי אני לא מבינה שום דבר בתחום הזה. כמובן שהוא ישלם לי, לא היה לי שום ספק בעניין הזה, אבל אני בנאדם עם מוסר עבודה גבוה, רציתי בכל מאודי לעזור לו ולא ידעתי איך. כל השיטות שלי, כל הידע, יעילים כשאני יודעת במה מדובר. כל השיטות מבוססות על הגיון ועל נסיון שכרגע לא היה רלוונטי. אז ישבתי בשקט לידו, עם המבוכה, חוסר האונים והרצון לעזור ושאלתי בלב:

מה התפקיד שלי כאן?

כהרף עין קיבלתי הכוונה: הרגשתי שהגוף שלי הוא צינור שמקשר בין שמיים לארץ, שום מחשבות לא פלשו לצינור הזה, היה בו שקט מוחלט. זה נדיר אצלי. את המבט מיקדתי בארגז שהכיל את המסמכים. לא בלקוח שלי. בכל אופן, הנוכחות שלי במצב הזה עזרה לו לקבל החלטות. בהמשך הגשתי לו עזרה "רגילה": מיינתי וערמתי מסמכים זהים יחד, כשהוא התעייף ורצה להמשיך בפעם אחרת עודדתי אותו להמשיך. העבודה התקדמה במהירות ובקלות. בסך הכל כל העבודה ארכה כארבע שעות. לא סיפרתי לו על הדרמה הפנימית שלי ועל החוויה המוזרה שעברתי. זה פשוט היה יותר מדי … מוזר. אבל הוא התוודה ש…

ניירת שחיכתה במשרד חמש עשרה שנים

בסוף העבודה הוא סיפר לי שהארגזים האלה חיכו בחדר הצדדי חמש עשרה שנים. בעצמו הוא הצליח למיין מעט מאד מהם. כמו היפהפיה הנרדמת הם חיכו לאביר הנכון שיבוא ויעשה בהם סדר.
אני מכירה לו תודה על החוויה הזאת. עד אותו יום חשבתי שיש אזורים שהם מחוץ לתחום בשבילי. חשבתי שיש מסמכים שאני לא יכולה לערוך ולסדר. שזה הכרחי שאבין במה מדובר, איזו משמעות יש לכל מסמך ולכל חפץ כדי לסדר בהגיון. החוויה הזאת נשארה חקוקה בזכרוני. מה שקיבלתי ממנה זה בעיקר את הידיעה שכשאזדקק לעזרה ואבקש בכל לבי מתוך כוונה טהורה לעזור – העזרה תינתן.

סיפרתי על החוויה הזאת בראיון עם יולי שפירא. תכנית רדיו. אתם מוזמנים ללחוץ על הקישור ולהאזין.

 

 

שמחת הכתום

שמחת הכתום

ביום חורפי קר ואפור במיוחד, יום חשוך ומדכא, הכנתי מרק כתום לשיפור מצב הרוח.
אני אוהבת צבעים. את כולם. אבל בצבע הכתום יש משהו מושך במיוחד.
בילדותי ציירתי הרבה מאד תפוזים ופרחי צבעוני כתומים, כי רציתי לצייר כתום
גם כיום קלמנטינות מבשילות על העץ בכתום עז משמחות אותי. גם עץ תפוז בגוון כתום רך יותר.
מה יש בצבע הכתום שמשמח אותי כל-כך?

למה צבע כתום משמח אותי?

מהי, בעצם, ההשפעה של הצבע הכתום עלינו, האנשים?
שאלתי את ד"ר שולמית רונן, מרפאה בשיטת תרפיית אור וצבע ובעלת ידע עצום על צבעים ועל אנשים.
ד"ר שולמית נתנה לי הרצאה ארוכה ומרתקת שאת חלקה הקטן הבאתי לכאן.
כתום זה צבע מאד מיוחד. צבע ממריץ ומרענן, משדר שמחה והתלהבות, אומץ ובטחון ועשוי לתמוך באנשים לעשות דברים שונים מהרגיל. הכתום עוזר לקבל החלטות ולהוציא רעיונות מהכוח אל הפועל. הכתום מגביר את היכולת לעבוד עם אנשים ולאהוב אנשים. עוזר לתקשורת.
אבל כדי להבין מהו הצבע הכתום חשוב להבין שהוא חלק ממערכת.
העובדה היא שכתום נוצר משילוב של הצבעים אדום וצהוב, שני צבעים עוצמתיים מאד ועוזר לאזן אותם.
האדום הוא צבע של כוח ותשוקה לחיים, אדום לא מאוזן יוצר אלימות. הצהוב הוא נוכח. הוא הצבע הבהיר והבולט ביותר מבין הצבעים. בעולם החי הוא מסמן אזהרה. במיוחד כשהוא משולב בצבע שחור. צהוב ואדום הם צבעים חזקים אך עובדה מעניינת היא שלאור כתום עוצמת חימום  גבוהה מזו של האדום ושל הצהוב כל אחד לחוד.

כתום הוא המרפא

לכל צבע יש השפעה על הבריאות שלנו. לכתום יש השפעה מיטיבה על דרכי הנשימה, בלוטת התריס, הפרקים, הרחם, כיס המרה. הכתום עוזר לשחרר את מה שלא ניתן לעיכול. לצבע הכתום יש השפעה על העצמה, חיוניות ויצירת חלב אם ולכן לאשה בהריון ואחרי לידה מומלץ ללבוש בגדים כתומים. הצבע הכתום מגביר תיאבון. אם נצבע את המטבח שלנו בכתום אינטנסיבי – נמצא את עצמנו נמשכים אליו,
שוהים בו כמה שיותר זמן ומן הסתם נבשל יותר ונאכל יותר.
במקומות עבודה מומלץ לשלב צבע כתום כדי להשפיע לטובה על התקשורת בין האנשים ועל תפוקת העבודה. לכתום יכולת ליצור אוירה טובה, שמחה ואופטימיות. הצבע הכתום עוזר לוותר ולשחרר את מה שלא מתאים. בכך הוא מונע היתקעות, התעקשות על דרכים שלא עובדות ומקדם הגשמה של האמביציה ומימוש של רעיונות יעילים.
בחדר השינה מומלץ לשלב גווני כתום רך בכיוון של אפרסק. גוון שיוצר רגיעה ומסייע לשינה טובה.

ללבוש בגדים כתומים? – אין ספק שצריך אומץ ללבוש בגדים כתומים אולם מי שיעז ישתלם לו, משום שהכתום משרה אומץ. לכן, אם אתם רוצים לחיות חיים של שמחה וחגיגה ליבשו כתום. אולי אפילו רק בתוך הבית. כהתחלה…

אביזרים כתומים בבית שלי

אחרי ששוחחתי עם ד"ר שולמית רונן הסתכלתי סביבי. פה ושם אפשר למצוא אביזרים כתומים ברחבי הבית. קערת פירות ההדר שקטפתי מהעצים בחצר מקשטים את פינת האוכל. החלטתי להשיג לעצמי פיג'מה כתומה וגם סינר כתום לעבודה במטבח. ואם כבר אנחנו במטבח – אולי בא לכם לטעום מהמרק הכתום שבישלתי? רציתי להבין לעומק, אחת ולתמיד, למה מרק כתום נחשב למרק בריא? למה דווקא בחורף כדאי לאכול מרק כתום? את השאלות האלה שאלתי את ארי לנס, מומחה לריפוי מערכת העיכול באמצעות רפואה סינית. איש חכם ונעים. וזה מה שהבנתי מההסבר:

כתום ואלמנט האדמה

הצבע הכתום משוייך על פי הרפואה הסינית לאלמנט האדמה.
אלמנט האדמה מסמל את היכולת לייצר ולשמור על שיגרה יציבה. הדבר חשוב בייחוד בזמן של שינוי. בכל שינוי אנו מביאים משהו חדש לחיינו, ואנו יוצאים מאזור הנוחות שלנו. כדי להצליח להכיל את השינוי ולאמץ אותו אל תוך חיינו, עלינו לשמור על פיסה של אדמה יציבה, כזו שאפשר לסמוך עליה. אדמה בריאה מאפשרת לנו לעבור שינויים ללא טלטלות פיזיות וריגשיות: כמו במעבר בין עונה, בין עבודות, בין הגן לבית הספר, בין זמנים (ג'ט לג) ועוד. האדמה קשורה בגוף למערכת העיכול. אדמה פוריה מאפשרת צמיחה גם של החשיבה.

בגוף מערכת העיכול מייצגת את אלמנט האדמה על פי אותו הרעיון. העיכול משנה את המזון והופך אותו לחלק מגופנו בצורה הרמונית. מתי אין הרמוניה? כשיש גזים, כאבים ואי נוחות בבטן, מלאות ונפיחות לאחר הארוחה, שלשולים ועצירות, בחילה, צרבת ודלקות שונות לאורך מערכת העיכול.

ואם נמשיך באותו הקו, גם יכולת החשיבה קשורה לאלמנט האדמה. אנו מסוגלים לחשוב, להסיק מסקנות, לזכור ולהתרכז בזכות יכולת ה"עיכול ועיבוד" של מערכת העיכול. פעמים רבות אני רואה בקליניקה שכאשר העיכול משתפר, המחשבה מתבהרת.

הרפואה הסינית מכנה את היכולת לשינוי והתמרה בשם "אש". יש גם אש במערכת העיכול, והיא האחראית על פירוק והפיכת המזון לאנרגיה בה הגוף יכול להשתמש: מינרלים, ויטמינים, פחמימות, שומנים וכו'…

בטבע, באדמה הפוריה ביותר יש לחות במידה מתאימה המזינה את הצמחים הגדלים בתוכה. עודף של לחות יגרום לצמחים להרקיב ואת מקומם יתפסו הפטריות ועצי המים. בעצם, אדמה שבה עודף לחות ללא ניקוז הופכת לביצה. כאשר במערכת העיכול נוצרת "ביצה" היא הופכת לבית גידול מתאים לפטריות. קנדידה, למשל, תשגשג בתנאים כאלה. הלחות היא סימן לפסולת שמתנקזת בגוף וגורמת לסימפטומים של מלאות, כבדות, עייפות אחרי האוכל וגזים במערכת העיכול ולעיתים לצואה רירית. במצב של עודף לחות יש צבירה של נוזלים בצורת בצקות ברגליים, נפיחות באזור הפנים עם סינוסים מלאים, דלקות אוזניים, שיעול ליחתי. אם יש כאבים בגוף הם יהיו עמומים, כבדים ומפושטים.
המזון המייצר לחות הוא בראש ובראשונה מזון מהיר, משקאות ממותקים, שומן טראנס, מזון מטוגן סוכרים (גם פירות), קמח לבן. בנוסף, תזונה שאינה מבושלת כגון סנדוויצ'ים וסלטים טריים יכולים לתרום ללחות. כל אלו מחלישים את "אש" העיכול ולא מאפשרים פירוק ועיכול תקין, וכך נוצרת פסולת.

הצד השני של המטבע הוא יובש. באדמה יבשה יש מעט חיים. בגופנו הדבר בא לידיי ביטוי ביובש במערכת העיכול היכול להתבטא ב: צרבת, אולכוס ועצירות. העור יבש, השיעול יבש… הבנתם את הרעיון. מזונות התורמים ליובש הם מזון אפוי, צלוי, ופריך כמו קרקרים, פריכיות אורז, גרנולה.

המרק הכתום מציל את האדמה

לכל מרק יש את הפוטנציאל להקל על מערכת העיכול. מרק חם מחזק את "אש העיכול", הבישול יסודי וכך הוא קל לעיכול גם למי שהעיכול קשה לו: ילדים, קשישים וכל מי שמרגיש את הבטן.
הטעם הדומיננטי הוא המתוק שהוא טעם מנחם, מרגיע, מרפה את מערכת השרירים והעצבים. הטעם שמאפשר לנוח רגע כדי לעכל את המזון וכדי לייצר ממנו אנרגיה.
אנו מוסיפים פעמים רבות גם את החריף כדי לחמם את "האש" ולהקל על העיכול. תבלינים כמו ג'ינג'ר, הל, פלפל שחור וקינמון, יוסיפו טעם ויהפכו את המרק לקליל יותר.

אפשר לעשות ואריאציות שונות למרק הכתום כדי להתאים אותו למצבי יובש או לחות: דלעת, סלרי, פטרוזיליה, דלורית וגזר – למצבי לחות. מתאימים למעוניינים לרזות או להיפטר מנפיחות ובצקות. בטטות – מתאימה למצבי יובש ולמי שמעוניין לעלות במשקל, ואינו מתאים למצבי לחות.
לקריאה נוספת על ריפוי מערכת העיכול..

אין על מרק כתום בחורף. מרק כתום מחמם בכל המובנים, משביע וטעים. אבל איך בדיוק מכינים אותו? מישהו רוצה מתכון למרק כתום טעים במיוחד?

orangesoup

מה נאכל היום? כמובן – מרק כתום. המרק הכתום של זהבי

שאלתי את זהבי זיו, שף ומנחה סדנאות בישול בריא, איך הוא מכין את המרק הכתום המדהים שלו, זה עם הפיטריות. אז ככה:
אותי לימדו שקודם כל מטגנים בצל קצוץ לקוביות בסיר. אז זהבי לא מטגן את הבצל אלא מאדה אותו במים. ולמה? הבריאות. פעולת הטיגון מחממת את השמן מאד, החימום הזה מקלקל את השמן וגורם לו להתפרק, ליצור רדיקלים חופשיים (נכון שזה נשמע מפחיד?) ובהשפעה מצטברת עלול לסרטן. לכן, את השמן – שמן זית שהופק בכבישה קרה – זהבי מוסיף בסוף הבישול. למרות שמדובר בכמות קטנה (כף אחת) הטעם מורגש ומרגש את הפה.
דבר נוסף: זהבי חותך את הירקות לפני הבישול לקוביות קטנות. למה? כי קוביות קטנות מתבשלות יותר מהר. בישול קצר יותר הורס פחות ויטמינים מבישול ממושך. במרק המסויים הזה יש גזר ובטטות. על הגזר זהבי כתב מאמר מרתק. אגב, אם הירקות אורגניים – מומלץ לבשל אותם עם הקליפה כי בקליפה הטעם יותר חזק ובה נמצא ריכוז גדול יותר של ויטמינים, מינרלים ותאית שחיוניים לבריאות שלנו. זהבי טוען שירקות אורגניים גם מתבשלים יותר מהר.

שיהיה לך יום כתום!

בקיצור, אם עצוב לכם, אם אתם מרגישים "תקועים" וקשה לכם לקבל החלטות, אם אתם נוטים לדחיינות וסוחבים את החיים בקושי – הוסיפו כתום לחיים.
אכלו מאכלים כתומים,
לבשו בגדים כתומים (בבית, אם לא מתאים לכם),
הקיפו עצמכם באביזרים כתומים.


לשמור על הסדר

לשמור על הסדר. משימה בלתי אפשרית?

סיפור: למלא מסננת במי ים, איך אפשר?

גורו אחד היה עסוק בלימוד תלמידיו, כשאחד התלמידים אמר לו: "מאסטר, אתה מלמד אותנו כבר חודשים ולא נראה שמישהו מאיתנו מתקרב להארה. מה צריך בשביל שזה יקרה?

הגורו חייך ואמר: "צריך לקחת מסננת לאוקיינוס ולמלא אותה במים".

התלמידים לא הבינו. הם רטנו. "זה לא גורו אמיתי. כולם יודעים שאי אפשר למלא מסננת במים. המים ישר בורחים החוצה. זו גם הבעיה במה שהוא מלמד. זה נשמע טוב, אבל ישר בורח".

ותלמידיו נטשו אותו.

כולם מלבד אחת.

אשה צעירה שאמרה "מאסטר, אני יודעת שהבעיה היא לא במה שאתה מלמד, אלא בהבנה שלי. עזור לי להבין".

מלא חמלה אמר הגורו "בואי אתי". הוא לקח אותה לחנות וקנה לה מסננת ואז לקח אותה לחוף הים. "בבקשה" הורה "מלאי את המסננת במים".

כמהה ללמוד היא דשדשה במים הרדודים וטבלה את המסננת במים. אבל כשהביאה את המסננת לגורו, כל המים נזלו החוצה.

הוא חייך.

"מלאי את המסננת במים" אמר בשקט. והיא ניסתה שוב, בידיעה שהוא לא יבקש ממנה לעשות משהו שאין ביכולתה לעשות. אבל דבר לא הועיל. היא חזרה אליו עם המסננת מהר ככל יכולתה, אבל כל המים נזלו.

"מלאי את המסננת במים" הוא אמר בפשטות והיא ניסתה שוב והפעם טבלה את המסננת במים ורצה אליו כל-כך מהר שכמעט הפסיקה לנשום. אך לא נותרו מים במסננת."לעזאזל עם זה!" היא צרחה."נמאס לי! נמאס לי מכל החיים האלה של להיות תלמידה רוחנית!" היא זרקה את המסננת בכוח באויר והתרחקה בכעס."חכי!" הגורו קרא אחריה "הביטי"האשה הצעירה הסתובבה בדיוק בזמן לראות את המסננת גולשת בין הגלים…. שוקעת ונעלמת. הגורו התקרב אל תלמידתו. "את לא יכולה לטבול פה ולטבול שם. כאן לא מדובר בטבילה ובריצה. עלייך להטיל את עצמך פנימה. עלייך להשקיע בזה את כל כולך".והתלמידה הבינה.

איך הסיפור קשור לענייני סדר, ארגון ואיכות חיים?

אז ככה: הרבה אנשים מקבלים ממני טיפים, מקבלים גם מאנשים אחרים רעיונות. אומרים לעצמם בחיוך: זה נחמד. אבל לא מיישמים.
אנשים אחרים עושים סדר, אפילו משחררים חפצים שלא צריכים בהמוניהם. לרגע נעים יותר, מרווח יותר.
מחליטים לסדר כל יום, בעצם פעם בשבוע, פעם ב… אבל החלטות לחוד ומעשים לחוד.
שוב העומס נוצר ומתאסף לו על מדפים, על משטחי עבודה, בתוך מדפי ארונות, בתוך מגירות, קלסרים, מחסנים. אפילו על הריצפה.

ואז אנשים שואלים את עצמם: מה הטעם?

מה הטעם לסדר אם שוב מתבלגן? כנראה שאני בלאגניסט/ית, כך תמיד הייתי וכך תמיד אהיה וזהו.
נגזר עלי מבטן ומלידה לשלם ריבית והצמדה על חשבונות שנעלמו, נמצאו ושולמו באיחור.
נגזר עלי לקנות שוב ושוב את אותם מוצרים שכבר יש לי, אי שם בתוך כל הבלאגן.
נגזר עלי להתנצל בפני אורחים שמציצים בטעות ל"חדר הבלאגן" שלי, לתיק שלי או לתוך איזו מגירה.

רוצים סדר? תחיו סדר

לא מספיק לטבול פה ושם. לא מספיק לסדר לפעמים.
השינוי מתחיל בהרגלים חדשים.
ממש כפי שכדי לרזות ולהשאר רזים (ובריאים, באותה הזדמנות) לא מספיק לעשות "דיאטה".
שינוי הרגלי אכילה הוא הפתרון.

שיטת זבנג וגמרנו לא עובדת בטווח הרחוק.

התנהלות שמאפשרת חיים מסודרים

שינוי הרגלים דורש קבלת החלטות ויישום שלהם. כדי לא לאכזב את עצמכם ולהכות שוב את הדימוי העצמי שלכם –
אני מציעה שתחליטו לשנות רק דבר אחד בכל פעם. אותו דבר שהכי משמעותי כרגע בחיים שלכם.

ההחלטה איפה להתחיל לעשות סדר יסודי

הדבר שאם תשנו אותו תהיה לכם יותר אנרגיה. למשל:
אם חדר השינה שלכם נראה ומרגיש כמו מחסן – סביר להניח שאיכות השינה שלכם נפגעת.
התת מודע שלכם שבזמן השינה פעיל במיוחד – רגיש ומושפע מהבלאגן מסביב.
אתם קמים בבקר ישר לבאסה, אם אתם פנויים – אולי לא נעים לכם להביא בני זוג הביתה.

פגשתי אמהות שאת חדרי הילדים מנקות ומסדרות כל שבוע-שבועיים מקסימום, אך לא נשאר להן זמן וכוח לארגן את חדר השינה שלהן.
התת מודע קולט את המסר הזה והוא מייצר לאמהות פחות ופחות זמן לאינטימיות,
בכל מובן שהוא.
ולכן – במקרה כזה – הייתי מתחילה לסדר דווקא את חדר השינה ולא את הסלון, החלק הגלוי של הבית.

הרגלי שמירה על הסדר: לעצור ולזכור

ללקוחותי היקרים אני מציעה הצעות מעשיות כמו: כשאתם מחזיקים ביד חפץ שהחלטנו מה המיקום הקבוע שלו – עיצרו רגע. היזכרו: איפה המקום שלו?
ושימו אותו שם. ללא דחיות.
חייכו אל עצמכם בסיפוק. בכל פעם שאתם עושים זאת – שבחו את עצמכם.
זיכרו שהאוקיינוס מרכב מהמון טיפות מים קטנטנות.
כל מעשה כזה מחזק אתכם להמשיך בדרך החדשה והמסודרת שהתחלתם.
והגמול שלכם?
תתחילו לחסוך זמן, לחסוך כסף, תרויחו עלייה בדימוי העצמי,
גישה נוחה לחפצים, שליטה בניירת ובמידע, גאווה בעצמכם, חיוכים ושמחה!

 

חיוך של סיפוק: הבית מסודר. כאילו מסתדר מעצמו.

אגב, הסיפור שסיפרתי מופיע בספרו של ניל דונאלד וולש – כשהכל משתנה.

שנה טובה במיוחד מפיית המגירות

השנה הזאת שמתחילה עכשיו היא שנה נפלאה
אנחנו מוקפים ביופי מכל עבר
מה שיפה זה שלא צריך לסוע רחוק כדי למצוא את היופי הזה.
הוא נמצא ממש כאן, ליד הבית, בארץ שלנו ואפילו ממש כאן מולנו
על מסך המחשב.
השנה פערים בין רצוי למצוי הולכים ומצטמצמים.
אנחנו מוצאים הזדמנויות בכל מצב והופכים מצבים קשים לאתגרים מעניינים.
הפרנסה מגיעה אלינו בשפע ובקלות. פשוט – כי מגיע לנו.
לא משנה איפה אנחנו נמצאים, אנחנו מארגנים את הסביבה שלנו באופן הטוב ביותר עבורנו.
כל מה שאנו זקוקים לו נמצא ממש בהישג יד.
אנחנו נפרדים מעומס, מפחד מ"מה יהיה" – כי אנחנו יודעים שהכל בסדר.
אנחנו יוצרים יחסים של אמון, נינוחות וקבלה עם האנשים סביבנו.
מכבדים את הרצון של עצמנו ושל האחרים.
נפרדים לשלום מאנשים לא מתאימים – ממש כמו שנפרדים מחפצים לא נחוצים.
כי זאת האחריות שלנו לחיות בטוב, לחיות בחיוניות, במלוא העוצמה.
ולא נשכח לצחוק, לזוז, לשחק, ליצור צורות חדשות,
להשתכשך, להשתובב ולהתפנק. לשיר, לרקוד, לנשום!
כי כשאנחנו שמחים – טוב לנו.
לא משנה בני כמה אנחנו וכמה כסף יש לנו בבנק,
כל אחד חיוני לפסיפס הצבעוני.
כל אחד תורם משהו, מעט או הרבה.
לכל אחד יש מקום.
זאת האחריות שלנו לחיות את החיים הכי טובים שנועדנו לחיות.
זאת האחריות שלנו להקשיב לחלומות שלנו ולמשאלות הלב שלנו.
כי הם המצפן והמצפון שלנו.
זו זכותנו מלידה להגשים ולממש את חיינו באופן הטוב והנעלה ביותר.
לשגשג ולפרוח במלוא היופי וההדר.
נביט למרחק ונזכור: השמיים הם הגבול.
שנה טובה מפיית המגירות

שנה טובה מפיית המגירות