gilaטוב, אז סידרתם את הבית ועכשיו הוא נראה מעולה ואתם מרגישים הקלה גדולה. אבל איך תשמרו על הסדר שהשגתם? איך המצב לא יחזור לקדמותו, כמו שכבר קרה יותר מפעם אחת בעבר. הא? הסיפור בהמשך קשור לעניין הזה של שינוי שנשאר.
סיפור: למלא מסננת במי ים, איך אפשר?
גורו אחד היה עסוק בלימוד תלמידיו, כשאחד התלמידים אמר לו: "מאסטר, אתה מלמד אותנו כבר חודשים ולא נראה שמישהו מאיתנו מתקרב להארה. מה צריך בשביל שזה יקרה?
הגורו חייך ואמר: "צריך לקחת מסננת לאוקיינוס ולמלא אותה במים".
התלמידים לא הבינו. הם רטנו. "זה לא גורו אמיתי. כולם יודעים שאי אפשר למלא מסננת במים. המים ישר בורחים החוצה. זו גם הבעיה במה שהוא מלמד. זה נשמע טוב, אבל ישר בורח".
ותלמידיו נטשו אותו.
כולם מלבד אחת.
אשה צעירה שאמרה "מאסטר, אני יודעת שהבעיה היא לא במה שאתה מלמד, אלא בהבנה שלי. עזור לי להבין".
מלא חמלה אמר הגורו "בואי אתי". הוא לקח אותה לחנות וקנה לה מסננת ואז לקח אותה לחוף הים. "בבקשה" הורה "מלאי את המסננת במים".
כמהה ללמוד היא דשדשה במים הרדודים וטבלה את המסננת במים. אבל כשהביאה את המסננת לגורו, כל המים נזלו החוצה.
הוא חייך.
"מלאי את המסננת במים" אמר בשקט. והיא ניסתה שוב, בידיעה שהוא לא יבקש ממנה לעשות משהו שאין ביכולתה לעשות. אבל דבר לא הועיל. היא חזרה אליו עם המסננת מהר ככל יכולתה, אבל כל המים נזלו.
"מלאי את המסננת במים" הוא אמר בפשטות והיא ניסתה שוב והפעם טבלה את המסננת במים ורצה אליו כל-כך מהר שכמעט הפסיקה לנשום. אך לא נותרו מים במסננת."לעזאזל עם זה!" היא צרחה."נמאס לי! נמאס לי מכל החיים האלה של להיות תלמידה רוחנית!" היא זרקה את המסננת בכוח באויר והתרחקה בכעס."חכי!" הגורו קרא אחריה "הביטי"האשה הצעירה הסתובבה בדיוק בזמן לראות את המסננת גולשת בין הגלים…. שוקעת ונעלמת. הגורו התקרב אל תלמידתו. "את לא יכולה לטבול פה ולטבול שם. כאן לא מדובר בטבילה ובריצה. עלייך להטיל את עצמך פנימה. עלייך להשקיע בזה את כל כולך".והתלמידה הבינה.
איך הסיפור קשור לענייני סדר, ארגון ואיכות חיים?
אז ככה: הרבה אנשים מקבלים ממני טיפים, מקבלים גם מאנשים אחרים רעיונות. אומרים לעצמם בחיוך: זה נחמד. אבל לא מיישמים. אנשים אחרים עושים סדר, אפילו משחררים חפצים שלא צריכים בהמוניהם. לרגע נעים יותר, מרווח יותר.
מחליטים לסדר כל יום, בעצם פעם בשבוע, פעם ב… אבל החלטות לחוד ומעשים לחוד.
שוב העומס נוצר ומתאסף לו על מדפים, על משטחי עבודה, בתוך מדפי ארונות, בתוך מגירות, קלסרים, מחסנים. אפילו על הריצפה.
ואז אנשים שואלים את עצמם: מה הטעם?
מה הטעם לסדר אם שוב מתבלגן? כנראה שאני בלאגניסט/ית, כך תמיד הייתי וכך תמיד אהיה וזהו.
נגזר עלי מבטן ומלידה לשלם ריבית והצמדה על חשבונות שנעלמו, נמצאו ושולמו באיחור.
נגזר עלי לקנות שוב ושוב את אותם מוצרים שכבר יש לי, אי שם בתוך כל הבלאגן.
נגזר עלי להתנצל בפני אורחים שמציצים בטעות ל"חדר הבלאגן" שלי, לתיק שלי או לתוך איזו מגירה.
רוצים סדר? תחיו סדר
לא מספיק לטבול פה ושם. לא מספיק לסדר לפעמים.
השינוי מתחיל בהרגלים חדשים.
ממש כפי שכדי לרזות ולהשאר רזים (ובריאים, באותה הזדמנות) לא מספיק לעשות "דיאטה".
שינוי הרגלי אכילה הוא הפתרון.
שיטת זבנג וגמרנו לא עובדת בטווח הרחוק.
התנהלות שמאפשרת חיים מסודרים
שינוי הרגלים דורש קבלת החלטות ויישום שלהם. כדי לא לאכזב את עצמכם ולהכות שוב את הדימוי העצמי שלכם – אני מציעה שתחליטו לשנות רק דבר אחד בכל פעם. אותו דבר שהכי משמעותי כרגע בחיים שלכם
ההחלטה איפה להתחיל לעשות סדר יסודי
הדבר שאם תשנו אותו תהיה לכם יותר אנרגיה. למשל:
אם חדר השינה שלכם נראה ומרגיש כמו מחסן – סביר להניח שאיכות השינה שלכם נפגעת.
התת מודע שלכם שבזמן השינה פעיל במיוחד – רגיש ומושפע מהבלאגן מסביב.
אתם קמים בבקר ישר לבאסה, אם אתם פנויים – אולי לא נעים לכם להביא בני זוג הביתה.
פגשתי אמהות שאת חדרי הילדים מנקות ומסדרות כל שבוע-שבועיים מקסימום, אך לא נשאר להן זמן וכוח לארגן את חדר השינה שלהן.
התת מודע קולט את המסר הזה והוא מייצר לאמהות פחות ופחות זמן לאינטימיות, בכל מובן שהוא.
ולכן – במקרה כזה – הייתי מתחילה לסדר דווקא את חדר השינה ולא את הסלון, החלק הגלוי של הבית.
הרגלי שמירה על הסדר: לעצור ולזכור
ללקוחותי היקרים אני מציעה הצעות מעשיות כמו: כשאתם מחזיקים ביד חפץ שהחלטנו מה המיקום הקבוע שלו – עיצרו רגע. היזכרו: איפה המקום שלו?
ושימו אותו שם. ללא דחיות.
חייכו אל עצמכם בסיפוק. בכל פעם שאתם עושים זאת – שבחו את עצמכם.
זיכרו שהאוקיינוס מרכב מהמון טיפות מים קטנטנות.
כל מעשה כזה מחזק אתכם להמשיך בדרך החדשה והמסודרת שהתחלתם.
והגמול שלכם?
תתחילו לחסוך זמן, לחסוך כסף, תרויחו עלייה בדימוי העצמי,
גישה נוחה לחפצים, שליטה בניירת ובמידע, גאווה בעצמכם, חיוכים ושמחה!
אגב, הסיפור שסיפרתי מופיע בספרו של ניל דונאלד וולש – כשהכל משתנה. והנה הוא שוב בוידאו.