gilaבית עם ילדים, כלומר בית שגרים בו ילדים, או שילדים מבקרים בו לעיתים קרובות, זה בית שמח. מלא הפתעות, חיוכים, חיבוקים, יצירה, ריקודים וצחוק. לפעמים גם בכי וברוגז ולא רוצה ולא בא לי וכאלה. בבית עם ילדים דברים זזים. יש תנועה. יוצאים, נכנסים, באים חוזרים. ולא כל יום אותו דבר. יש התפתחות ולמידה וצמיחה של הילדים שמשפיעה גם על המבוגרים. ומה זה אומר מבחינת התארגנות עם החפצים?
בכל חדר בבית החפצים של הילדים מחייכים אליכם
בית שגרים בו ילדים, זה אומר שכמעט בכל חדר יש חפץ שקשור אליהם. כבר בכניסה אפשר לראות אופניים, מכוניות "בימבה", בחצר תמצאו טמפולינה, מגלשה או נדנדה, צעצועים זרוקים או אסופים. במטבח, באמבטיה, בסלון וכמובן בחדר הרשמי של הילדים. מכל חדר החפצים הצבעוניים מחייכים אליכם וזה טוב ונעים במידה מסוימת, אבל לפעמים אולי אתם מרגישים שהחפצים של הילדים מציפים את הבית ואתכם עד כדי כך שלא נשאר מקום בשבילכם. מקום של שקט לבד. אפילו לשירותים לפעמים ילדים קטנים נכנסים כשאתם שם. הצורך בכמה רגעים של שקט הוא צורך לגיטימי, טבעי ונורמלי. אז קודם כל אני רוצה להרגיע את מי שאולי מרגיש לא נוח עם זה. ובהמשך נראה איך מארגנים לכם את השקט הזה שאתם זקוקים לו.
כשיש לכם ילדים קטנים, החפצים שלהם מקיפים אתכם גם מחוץ לבית: כסא ברכב, מוצץ שהשתרבב לתיק שלכם, מדבקה על הז'קט המחוייט שמישהי מושיטה לך ברכבת בדרך לעבודה. ולא רק חפצים – יש טלפון באמצע הפגישה שאתם מוכרחים לענות – מהגן או מהמטפלת. אחרי העבודה אתם אתם. בג'ימבורי, בחוגים, נפגשים עם חברים. בחופשים ממסגרת הלימודים שבתות וחגים – זה הזמן של הביחד המשפחתי. ושוב אתם נשארים בלי רגע לעצמכם. אני מבטיחה להציע פתרונות בהמשך, אבל לפני כן נבדוק מה קורה בכל חדר בבית שלכם.
הכניסה לבית
יש ספר קסום לילדים שאני מאד אוהבת, הוא נקרא: בוקר בהיר אחד, כתבה אותו וגם איירה אורה אייל. הסיפור מתאר בחרוזים קלילים את הדרך שעושה ילד קטן מהבית שלו לבית של סבתא. הוא פוגש פרח, ילדה וכלבלב שמצטרפים אליו. הסבתא מקבלת אותם באהבה ובשלווה ותוך רגע כל דבר מוצא את מקומו. הפרח לאגרטל, הכובע על המתלה, הילדים יושבים ליד השולחן ומתכבדים במיץ ועוגיה והכלב מקבל כיבוד שמתאים לכלבים.
באחד הבתים שבקרתי בהם הילדים אימצו מנהג (בזכות אמא שלהם, כמובן) שכשחוזרים הביתה מבית הספר והגן מרוקנים את המים שנשארו בבקבוק השתיה אל העציצים ומשאירים את הנעליים עם הבוץ מחוץ לבית. כך הצמחים לא מתייבשים, המים בבקבוקים לא מתעפשים והבוץ נשאר בחוץ. אולי תרצו לשים דלי למטריות, קולב למעילים, מקום לתיקים ולמפתחות – כל מה שצריך כשיוצאים מהבית תארגנו לו מקום בכניסה.
חדר הילדים
חדר הילדים וחדר המשחקים או פינת המשחקים הם האזורים הרשמיים ששייכים לילדים. הם צבעוניים במיוחד, עמוסים לעיתים קרובות במשחקי קופסא, ספרים, בגדים, צעצועים, יצירות שהילדים הכינו. לפעמים רק ילד אחד או ילדה אחת גרים בחדר ולפעמים כמה אחים חולקים חדר. במקרה שהחדר משותף חשוב שלכל אחד יהיה אזור פרטי משלו – מיטה כמובן, קיר, מדף. כשהילדים רבים על גבולות אני מציעה שתקבעו כללים שתנסחו יחד עם הילדים. בעקרון – אל תשפטו, אל תנסו לחקור מי התחיל אלא תתמקדו בפתרון. הרבה פעמים הפתרון הוא להרחיק ביניהם. את הולכת לשם ואתה לשם. זה עובד.
חפצים של ילדים במטבח
אם יש לכם ילדים קטנים – בטוח שיש לכם בקבוקים, סכו"ם מיוחד מפלסטיק, צלחות וכוסות מפלסטיק או חומר לא שביר. זה כדי להאכיל אותם. אבל ילדים קטנים אוהבים להיות לידכם בזמן שאתם מכינים או מחממים אוכל, ילדים שמחים לעזור בהכנת האוכל האמיתי, זאת גם דרך מצוינת לעודד אותם לאכול ירקות ובכלל אוכל בריא, כשהם מכינים אותו בעצמם. ויש סינרים של טבחים במידה שלהם, שרפרף שמגביה אותם אל השיש וכך הם לומדים להכין אוכל – שזאת מיומנות מאד חשובה לאנשים עצמאיים שהם יהיו פעם. אבל לא תמיד בא להם לעזור ולא תמיד מתאים לכם. אז בזמן שאתם מכינים את האוכל יש משחקים שמקומם במטבח. למשל, מגנטים על המקרר בצורת אותיות כדי שהילדים שכבר לומדים בבית הספר ירכיבו מהן מילים, יש גם פאזלים מגנטים ובובות מגנטים שהילדים יכולים לספר בעזרתם סיפור, אולי משהו שקרה היום בגן או בכיתה.
כשאתם מסדרים את הארונות במטבח – אתם לוקחים בחשבון את הילדים, זאת אומרת שאתם שמים מנגנונים על דלתות הארונות התחתונים שמונעת מהילדים לפתוח את הארונות התחתונים ומאפשרים להם לפתוח חלק מהארונות שבהם חפצים לא שבירים שניתן לשחק בהם. ילדים מאד אוהבים חפצים אמיתיים, לא רק צעצועים. הם ינסו לנעול את הנעליים שלכם, ישמחו לקבל טלפון למשחק שהוא טלפון אמיתי שיצא מפעולה (וללא קרינה) ואם תהיה להם גישה לסירי המטבח זאת תהיה שמחה גדולה. אל תחששו להרשות להם. כשאתם אומרים כן לכל מה שלא מסוכן, הם יקבלו בהבנה את הלא בעניין סכינים וכלי זכוכית.
צעצועים בסלון? כן או לא?
הסלון בימינו הוא לא חדר שמשמש רק לאירוח באירועים מיוחדים סטייל ארמון ורסאי, ממש לא. הסלון שבדרך כלל הוא חלל פתוח עם המטבח, או צמוד למטבח, הוא מרכז הבית וגם הילדים נמצאים בו לא מעט. ואם הילדים שם – אז גם הצעצועים והמשחקים שם. זה ברור. אז מה עושים כדי שהסלון לא יהפוך לחדר משחקים? פשוט מגדירים מקום שבו יהיו הצעצועים ורק שם הם יוכלו להיות כשלא משחקים בהם. מטבע הדברים המקום הזה מוגבל בנפח שלו. זה יכול להיות ארגז צעצועים, תא בשידה של הטלוויזיה או מדף. ומה שלא נכנס לשם – מקומו לא שם. אלא בחדר. זה פשוט.
המקלחת
ילדים כל הזמן רוצים לשחק. בזמן שהם אוכלים, מתקלחים, מתארגנים בבוקר, מתארגנים בערב. כשהם מתלווים אליכם לקניות בסופרמרקט. אין הפרדה בין חיים למשחק. בין משימה למשחק. ילדים חיים בהווה, והם רוצים להנות עכשיו. דחיית סיפוקים זה דבר שנלמד בהדרגה. תכנון זמן זה עוד דבר שילדים לא מבינים ולא תמיד משתפים פעולה. הרבה ילדים לא אוהבים להתפשט מהבגדים, כי הבגדים נעימים על הגוף. גם למבוגרים שרגישים למעברים זה לא מעבר נעים. אז איך בכל זאת הופכים את המקלחת לחוויה נעימה? משחקים. יש משחקים שגרים במקלחת והם אוהבים מים. ויש גם שקי אחסון לאותם צעצועים שעשויים מרשת כך שהצעצועים מתייבשים להם ולא מתעפשים. בסוף המקלחת נפרדים מהצעצועים ושמים אותם ברשת שלהם, שינוחו עד למקלחת הבאה.
אם הזכרתי קודם שקביעת כללים עוזרת למנוע ריבים – אז יש כלל אחד שיעזור לכם למנוע בלאגן. והוא: טטטראאם… קבלוהו במחיאות כפיים סוערות, את הכלל המפורסם והידוע, שהוא…
להחזיר חפצים למקומם אחרי השימוש
נו, באמת? ידעתם את זה, נכון? אבל בין להגיד ובין לבצע יש הבדל ענק. הרי העומס בחדר לפעמים בלתי נסבל, יש כל כך הרבה צעצועים, כל כך הרבה ספרים, כל כך הרבה צבעים לציור, כל כך הרבה בגדים, שהם גולשים מהמקום "שלהם". אז זה ממש לא פשוט ככה – להחזיר למקום. כשהמשחק בשימוש המדף לא נשאר ריק ומחכה לו שיחזור, משהו אחר תופס את המקום. לכן כשאני אומרת "פשוט תחזירו למקום" זה לא עובד. האם אני צודקת או שפיספסתי?
ברוב הבתים שבהם גרים ילדים יש יותר מדי מכל מה שציינתי קודם והשאלה שאני מניחה כאן (שאלה למחשבה) היא: האם העומס הזה תורם להתפתחות של ילדיכם? (גילוי נאות: כשהילדים שלי היו קטנים – גם אצלנו היה עמוס מאד, שלא תחשבו לרגע ש"נפלתי מהירח", גם אני הייתי במצב שלכם). אז מה עושים?
סידור בית עם ילדים. שלב ההצעות לפתרון
קודם כל סיכום קצר – מה היה לנו עד עכשיו? אז ככה: בבית עם ילדים יש חפצים של הילדים כמעט בכל מקום, לא רק בחדר שלהם. וזה בסדר גמור כי בכל מקום שבו הילדים נמצאים הם צריכים דברים: כסא מותאם ברכב, צעצועים במטבח, בסלון, במקלחת. אבל מה עם השקט שלכם?
קודם כל תכירו בזה שהצורך שלכם בשקט הוא צורך קיומי כמו אוכל ושינה. איך משיגים אותו? על ידי שקט בעיניים קודם כל. שקט בעיניים זה אומר משטחים בבית שאין בהם חפצים, שאפשר לראות את האופק. אפשר לנוח. כי לעמוד על המשמר זה שוחק, זה יוצר מתח, סטרס, שהוא לא בריא. זה כמו להחזיק קפיץ מתוח, בסופו של דבר הקפיץ ייחלש או יתכווץ ויעוף. אתם לא רוצים להגיע למצב הזה, אז תנו לעצמכם את המרחב שאתם זקוקים לו על ידי הגדרת גבולות. זוכרים את אורה אייל ואת הספר הנפלא "בקר בהיר אחד"? הפרח – לאגרטל, הכובע – תלוי על המתלה. לכל דבר יש מקום, לכל דבר יש זמן. ומה שלא נכנס למסגרת הזמן והמקום – אולי הוא מיותר? אולי אפשר לדחות אותו לזמן אחר.
זה היה ארוך וזה רק על קצה המזלג. אם תרצו עוד – בפעם אחרת, כי אתם כבר מלאים עכשיו, מה שכן – אשמח להיענות לשאלות והצעות – יש מקום בתגובות לכתוב לי 🙂