gilaאחד הספרים הכי אהובים עלי בעולם הוא "הסיפור שאינו נגמר" שכתב מיכאל אנדה. גיבור הסיפור, בסטיאן, קרא ספר הרפתקאות מיוחד במינו בעליית גג בבית ספרו. אותה עליית גג היתה מקום מפחיד ומוזנח, מלא אבק וקורי עכביש וגרוטאות מכל המינים. שולחנות בית ספר ישנים, מפות, תנורים, מיכלי זכוכית סדוקים לשעורי כימיה, פוחלצים וספרי לימוד ישנים. בתוך כל אלה מצא לו בסטיאן מקום וישב לקרוא.
עליית גג הוא מקום שמעורר את הדמיון. המיקום הגבוה, הגגות המשופעים והגובה המשתנה של התקרה מכריחים את מי שנמצא בה לשמור על עירנות ועל נוכחות. עליית הגג בסיפור שלפנינו היתה בעבר החדר הכי נחשק בבית. כל אחד מהילדים חמד את החדר לעצמו. כשבאו חברים של הילדים הם לא רצו לישון בסלון אלא בעליית הגג.
עברו שנים, הילדים גדלו ויצאו מהבית. עברו לגור בבתים משלהם. עליית הגג הפכה להיות הסטודיו הרשמי של בעלת הבית. איזו כשרונית האישה הזו, אילו הייתם רואים עבודות שלה הייתם מסכימים אתי. בכל אופן, עברו עוד שנים ונעשה לה קשה לעלות במדרגות המפותלות. חדר היצירה ירד קומה ועליית הגג שימשה כמחסן.
עליית הגג הפכה בהדרגה מחדר יצירה למחסן.
זה לא קורה ביום אחד. היו ימים של יצירה והיה רצון ליצור שלא תאם לכוחות של האישה ולזמן הפנוי שהתקצר לטובת טיפול בנכדים. יצירה ונכדים הולך יחד אולי תגידו – אז כן ולא. יש יצירה עם הנכדים או עבורם ויש יצירה בוגרת. ואם אתם אנשים יוצרים אתם בטח מכירים את החיבה לחומרי גלם, וגם את העבודות שהופסקו באמצע היצירה. ככל שהחדר התמלא והתבלגן וכאבי הברכיים מנעו מבעלת הבית לחזור אל עליית הגג, לארגן ולהמשיך ליצור, כך המקום נראה יותר ויותר כמו מחסן.
לקראת מעבר דירה - עשינו סדר בעליית הגג. לפחות סדר ראשוני.
לפעמים ההורים עוברים דירה כדי לגור קרוב לילדים ולנכדים ולפעמים להיפך.
במקרה שלנו ההורים החליטו למכור את הבית הישן שכבר זקוק לשיפוץ יסודי ולגור בישוב קהילתי ליד הילדים והנכדים בבית בעל מפלס אחד, בלי מדרגות בתוך הבית. הבית שאליו הם עוברים לא קטן כלל וכלל אך הוא יותר קטן מהנוכחי. למען האמת אין להם צורך בבית כל כך גדול. אבל ברור שלא כל החפצים ייכנסו לבית החדש. אחד החדרים שעבר מיון יסודי הוא כמובן עליית הגג. בתחילת העבודה בקושי מצאנו מקום לדרוך על הרצפה, לשים את הרגל. כעבור מספר שעות עבודה יצרנו מיון ראשוני, ריכזנו חפצים דומים יחד. למשל נעליים, מצעים, חומרי יצירה, מסגרות לתמונות. רוב הרצפה התפנתה מחפצים שהיו מונחים עליה, גם השולחן שהיתה עליו ערימת חפצים פונה וסודר. ניצלנו את החלל מתחת לשולחן לאחסון קרטונים עם חפצים שיעברו דירה. החדר בסוף התהליך עדיין עמוס אך פחות. יותר נעים להיות בו ואפשר להמשיך למיין את החפצים שנשארו. בסרטון הקצרצר תוכלו להתרשם מהתהליך.