gilaאני אוהבת לארגן חומרי יצירה בבתים של אנשים יצירתיים. יש לי סבלנות למיין בדים, כפתורים, חרוזים, מפיות, מכחולים, קרשים, כל דבר. אני יודעת שכאשר החומרים והכלים יהיו מאורגנים, יהיה נעים ליצור מהם. יצירה זאת הגשמה. הגשמה של רעיון ורצון מהפוטנציאל אל המציאות. חומרי גלם עלולים לחכות בארון המון זמן עד שמגיע תורם. גם לי יש כאלה. למשל מכסה פלסטיק צהוב שחיכה וחיכה עד סגר הקורונה. ואז זה קרה. סוף סוף מכסה הפלסטיק זכה לקבל קופסה מתאימה. ייחודית. קופסת קרטון שהכנתי בדיוק עבורו, במידתו.
מכירים את הפרסומת? יום אחד יהיה לך – שם המותג. ובכן, כך הבטחתי לעצמי בכל פעם שפגשתי שוב ושוב את המכסה הצהוב. יום אחד המכסה הזה יהיה שימושי. למה זה לא קרה מזמן? כי להכין קופסה לוקח הרבה זמן. ולא היה בה צורך דחוף. וגם לא "ידעתי" איך להכין קופסה מתאימה. לא חשבתי עד הסוף על הפרטים הטכניים. מאיזה חומר אבנה אותה, באיזו צורה, למה היא תשמש. ואז… סגר קורונה. הייתה לי ערימה של קרטונים שווים לפרויקט אחר שהכנתי שאספר לכם עליו בפוסט אחר. ופתאום בא לי להכין למכסה קופסה.
האתגר הראשון היה חיבור המכסה לקופסה. ואת זה פתרתי. יצרתי חור בריבוע קרטון. החור בגודל של המכסה. הדבקתי בשולי החור רצועת קרטון בגודל שנכנס בדיוק לשקע שבשולי המכסה. בצילום אפשר לראות זאת. אחרי שהיה לי החלק העליון שהוא הכי מסובך העבודה זרמה בקלות. חתכתי את דפנות הקופסה מקרטונים נוספים וגם את התחתית. חיברתי אותם בדבק ורצועות נייר. הקופסה שיצרתי הייתה ענקית. החלטתי לחתוך אותה לרוחב וליצור שתי קופסאות. החלטתי וביצעתי.
חלוקת הקופסה הענקית לשתי קופסאות יצרה גמישות מסויימת. אפשר להעמיד אותן זו על זו או למשתמש בכל אחת בנפרד. כמובן שקופסה ענקית מאפשרת אחסון של חפצים מאד גדולים. למשל צעצועים גדולים מאד. אבל לא היו לי כאלה. הקופסה העליונה קטנה יותר וניתן להכניס אותה לתוך ארון בגדים סטנדרטי. התחתונה גדולה יותר. מצאתי לה מקום על המקרר. כן, זה אמקור ישן שמתפקד היטב כבר הרבה שנים. טפו, טפו… בסופו של דבר הקופסה העליונה מצאה לה מקום מעל ארון בגדים.
בהתחלה חשבתי לאחסן בקופסה הקטנה יותר שמיכת חורף. אבל השמיכה דחפה את המכסה. לכן החלטתי לאחסן בה מגבות. אפשר לאחסן בגדים שלא בעונה. בקיץ את הסוודרים ובחורף את הבגדים הקצרים. בקופסה שמעל המקרר אחסנתי צנצנות זכוכית שהצטברו אצלי, לשימוש חוזר וגם כמובן כלי אחסון מפלסטיק. לקופסה הזאת הכנתי מכסה שטוח מקרטון. בחלקו התחתון הדבקתי זוויות קרטון עבה שהיו לי בבית. זה לא במקרה, אני אוספת חומרי גלם כאלה.
העבודה על הקופסאות האלה נמשכה כשבוע. לא ימי עבודה מלאים אבל כן שעות שבהן הקשבתי למוסיקה או הרצאות. הקופסאות עשויות מקרטון כפול שהדבקתי כדי לקבל עובי וחוזק. הציפוי עשוי מרצועות של כתבי עת מנייר עבה, מודפס ואיכותי. בחרתי דפים מתוך מגאזינים ישנים וקרעתי מהם רצועות. הדבקתי בתשומת לב זה ליד זה. הייתי נוכחת בכל ס"מ מבפנים ומבחוץ. השתמשתי בשני ליטרים של דבק פלסטי שקוף וליטר לכה שקופה על בסיס מים. כמובן שראיתי כתבות מעניינות ושמרתי אותן בצד כדי לקרוא.
האם זה היה כדאי? לא עדיף לקנות קופסאות מוכנות? הרי השקעתי המון שעות. זה לא כלכלי.
מי ששואל שאלות כאלה לא מבין את הצורך של אנשים ליצור. הצורך ליצור הוא הצורך לנסות בעצמי, לבדוק חומרים וטכניקות ולהביע משהו. זה כמו שאני מרגישה לגבי צילומים שצילמתי בעצמי בהשוואה לצילומים מקצועיים שלא אני צילמתי. הצילומים שלי מזכירים לי את החוויה, את הדרך שעברתי, המכשולים שהתגברתי עליהם, אני הייתי שם. כמו השמיכה שדחפה את המכסה. היצירות האלה הן מזכרת שימושית ויפה. היצירות מזכירות לי את הלמידה תוך כדי תנועה. מוכיחות לי שאני יכולה.
האם אני מכינה קופסאות קרטון למכירה? לא. ממש לא.
אבל אם בא לכם להכין קופסאות ואפילו רהיטים מקרטון, אני מזמינה אתכם להכיר את אנג'לה בן אליעזר. בתיאור של הסרטון ביוטיוב שמתי קישור לאתר שלה.
אשמח לקרוא את התגובות שלכם כאן למטה.
האם אתם אוהבים ליצור? רוצים ליצור אבל לא מגיעים לזה? שתפו, שתפו…
מבטיחה לענות לכולם.