בעבודה שלי כמסדרת בתים אני עוזרת ללקוחותי למיין ערימות של חפצים, בגדים… ניירת… כל דבר…
בדרך כלל לא מדובר באגרנות. בוודאי לא באגרנות כפייתית. אגרנים כפייתיים לא מסכימים
להיפרד מהחפצים שעומסים להם את הבית. אני תמיד עובדת יחד עם לקוחותי ולא זורקת להם
חפצים מאחורי גבם. מבחינתי פעולה כזאת היא פגיעה באמון שלהם. אני מעדיפה לעזור לאנשים
להבשיל ולהגיע להסכמה להיפרד מחלק מהחפצים והדרך שלי לעשות זאת היא ע"י פנייה להגיון שלהם, לרצון העמוק להם למצוא בלי לחפש, להושיט יד ולקחת! לפנות את חלל הבית העמוס לטובת מרחב מחיה. אגרנים לא כפייתיים ישתכנעו שכדאי להם להיפרד מחפצים מיותרים עוד לפני שיזמינו אותי ויהיו מוכנים לשחרר חפצים שאין להם מקום בבית, יקבלו את ההנחיה והתמיכה שלי ברצון וישתפו פעולה. לעומתם אגרנים כפייתיים זקוקים לתמיכה של פסיכולוג במקביל לעבודה אתי אצלם בבית. אגרנות לא מתבטאת רק במצב העומס בבית אלא גם ביכולת לשחרר חפצים שמעמיסים אותו מדי.
פיית מגירות יקרה, האם את יכולה לעזור לאגרנים?
כן, אני יודעת איך ללבות את המוטיבציה, החיוניות והדמיון של לקוחותי ומפני שאני רואה את הפוטנציאל של הבית קל לי להוביל אותם לממש את הפוטנציאל הזה. אבל עם ארגנים כפייתיים השיטות שלי לא ממש מצליחות. מנסיוני, מדובר באנשים חביבים מאד ואפילו מקסימים, אבל כל כך לא רציונלים…האור נדלק להם לרגע בעיניים כשהם "רואים" את הבית שלהם כפי שהוא יכול להיות, בפוטנציאל הגבוה שלו, כפי שאני רואה אותו.
אבל יש להם מחסום רגשי שאני לא מצליחה לעבור אותו בעניין היישום. ולכן החלטתי לעבוד עם הפסיכולוגית יהודית רובינשטיין בשיתוף פעולה – היא בקליניקה ואני אתם בבית שלהם.
בראיון הוידאו נתנו מידע על אגרנות כפייתית ודרכי הטיפול בה.
האם יש הבדל מהותי בין אגרנות "רגילה" לאגרנות כפייתית?
כולנו או רובנו אוגרים חפצים שימושיים טיפ טיפה יותר ממה שאנחנו באמת צריכים כרגע.
כי… היה במבצע, קיבלנו מתנה, קיבלנו בירושה ואולי נצטרך את זה פעם. כל עוד החפצים
תופסים מרחב סביר יחסית לנתונים של הבית שלנו והם נגישים, כל עוד מלאי מוצרי המזון שלנו,
למשל, פרופורציונלי לצריכה שלנו, האגירה שלנו היא לטובתנו. כן, זה רעיון טוב לקנות במבצע
מה שצריך אגרנות כפייתית מתפתחת מאגרנות "רגילה" זה לא קורה ביום אחד. זה אורך זמן
עד שלאט ובהתמדה מרחב המחיה בבית נעשה מצומצם יותר ויותר. בשלב הזה בני הבית דורשים מהאגרן לפנות את החפצים וכאן מתעורר הקושי.
הרבה פעמים האגרן עצמו לא סובל אלא המשפחה.
הפסיכולוגית יהודית רובינשטיין טוענת שאגרנות כפייתית זאת הפרעה אובססיבית. אך בניגוד להפרעות אובססיביות אחרות כמו למשל, רחיצת ידיים 30 פעמים ביום, אגרנות לא מפריעה לאדם הסובל ממנה אלא לסביבה. האגרן, בניגוד לאספן, אוסף חפצים שימושיים שאינם נדירים או יקרים במיוחד, התירוץ שלו לאגור אותם הוא שבוודאי יצטרך אותם. אם לא עכשיו – אז בעתיד. ואז לא ניתן יהיה להשיג אותם.
הגיוני? לא ממש. הרי לא מדובר בחפצים נדירים, מיוחדים או יקרים במיוחד, ומכיוון שמדובר בחפצים שדחוקים להם בעומס בארון או אפילו ממלאים חדר שלם – האגרן לא יכול לשלוף את החפצים כשצריך אותם. מנסיוני, אני יכולה להוסיף שאגרן כפייתי יתעקש לשמור חפצים "שימושיים" כביכול, גם אם הם מקולקלים, חסר להם חלק וכדומה… והמצב הזה עלול להימשך שנים כפי שהוא.
צורך לא הגיוני שמתחפש לצורך הגיוני
האגרן אכן "צריך" את החפצים אבל לא מהסיבה המוצהרת, ההגיונית כביכול והגלויה,
האגרן פשוט פיתח הרגל לאסוף חפצים מסוימים או חפצים בכלל. ההרגל נוצר מלכתחילה מתוך חרדה קיומית ואמונה במחסור ובנזקקות. "איסוף" הוא עיסוק שמח, מרגיע, אפילו מלהיב! איסוף חפצים הביתה עשוי לתת לאגרנים תחושת בטחון והפרידה מחפצים קשה לרוב האנשים, לא רק לאגרנים. אז איך בכל זאת אפשר לעזור לאגרנים להיפרד בידידות מהחפצים שממלאים את הבית?
טיפול מוצלח באגרנות כפייתית אפשרי בהחלט
שילוב של טיפול מקצועי ותמיכה מהסביבה זה המפתח להצלחה.
פסיכולוגים עוזרים לאגרנים ע"י חשיפה באופן הדרגתי לפרידה מהחפצים תוך כי תמיכה. כמו בטיפול בדחיינות מאד עוזר לחלק את המשימה הגדולה למשימות מוחשיות, מוגדרות אך חתומות. כלומר: הפסיכולוג עושה הסכם חתום עם האגרן שחפץ שהוצא מהבית לא חוזר. הפסיכולוג מלמד את האגרן טכניקות של הרגעה וטכניקות של זיהוי המחשבה האוטומאטית ובנוסף, חלק חשוב מהתהליך הוא לתמוך באדם עצמו, באישיות שלו, חשוב להעצים אותו. בנוסף, הפסיכולוג יעזור לבני המשפחה לגייס את כוחותיהם לתהליך. הרי כשבן משפחה אחד עובר שינוי – בהכרח כל האיזון במשפחה מופר.
ומה קורה עם העומס בבית? על מנת למנוע עימותים מיותרים עם בני המשפחה,שנדרשים לסבלנות עצומה, ועוברים בעצמם שינוי, רצוי שאת מיון החפצים – האגרן יעשה עם אדם מקצועי, תומך ונייטרלי ויש המלצה לתעד את התהליך של החדר המתרוקן בצילום. היות ומדובר בתהליך איטי יחסית – תיעוד ההתקדמות נותן מוטיבציה לאגרן ולמשפחתו.
טיפול באגרנות כפייתית – איך זה מתבצע?
מטבע הדברים – אגרן כפייתי לא יפנה אלי אלא בני משפחתו הסובלים מהעומס בבית. אך אני – עובדת עם האגרן עצמו וחפציו. ולכן כצעד הראשון אני משוחחת בטלפון/סקייפ עם האגרן ובני משפחתו הדומיננטיים. הצעד הבא הוא עבודה שלי עם האגרן אצלו בבית, אני אווכח אם אכן מדובר באגרנות כפייתית (לא רציונלית) ואשכנע את האגרן להסכים לטיפול. (רמז: אני לא אומר לאגרן כפייתי שהוא כזה… הרי זה מעליב ואנחנו מדברים על העצמה. יש דרכים אחרות). ואם אכן זה המצב – שיתוף הפעולה עם הפסיכולוגית יהודית רובינשטיין הכרחי להמשך העבודה וחיוני להצלחתה.
מכאן ואילך תתחיל תקופה של פגישות בתדירות של פעם בשבוע של האגרן אצל יהודית רובינשטיין, תוך כדי קשר עם בני המשפחה ואתי. אני מתעדת את מהלך העבודה שלנו וכמובן מצלמת את הבית או החדר שבו אנחנו עובדים. התיעוד והצילום הם לצורך שיקוף בלבד והם חסויים, כמובן.
איך ניתן לקבל עזרה ומה העלויות ?
תודה רבה 🙂
לינדה היקרה, הכי פשוט לטלפן.
גילה 0528736862.
בשיחה אני מבררת אם מתאים לך ולי (אזור גיאוגרפי) שאגיע אלייך הביתה.
ואם לא מתאים – יש לי דרכים נוספות לעזור לך.