זאת עובדה: בלאגן ועומס תופסים מקום בבית שלנו על חשבוננו. רוב האנשים לא יודעים מה יש להם בתוך הבלאגן. הם נרתעים מלגשת לשם נרתעים ודוחים את סידור הבית, עוקפים את המגירה / הקלסר / הארון / הקופסא / החדר  העמוסים. ככל שהזמן עובר כך קשה יותר לגשת לאותו אזור עמוס וליצור בו סדר, לערוך אותו באופן מובן ונגיש.

ככל שעובר הזמן האזור שנמנעים ממנו נעשה גדול יותר ויותר עמוס ומבולגן יותר ויותר. כמו חור שחור הוא בולע לנו את המרחב ויוצר בנו תחושות לא נעימות בקשר אליו. אנחנו מגיעים לאותו חדר רק כדי לשים בו עוד חפץ שאנחנו לא צריכים ובורחים מיד. כאילו שאם נתעכב החדר יתלונן: מה זה, לא באים לבקר? משאירים אותי לבד בחושך. נזכרים בי רק כשיש לכם עוד משהו שאתם לא צריכים.