מעבר דירה לפני לידה
השארת תגובה
איזה מזל שהתינוק עוד לא נולד. כך פגשתי אותה. אשה מתוקה, יפהפיה, חייכנית, רזונת עם בטן בולטת של חודש תשיעי. היא דילגה בזריזות בין הארגזים לארונות המטבח. ביום שבו הובילו את תכולת הדירה שלהם מהדירה הקודמת לדירה הנוכחית. פרקנו את הקרטונים של המטבח וסידרנו את החפצים בארונות. סיפור על מעבר דירה יומיים לפני לידה.
במטבח שלהם לא חסרים ארונות כך שלכל סוג חפצים נמצא מקום. ביום המעבר עדיין לא בישלו במטבח ולכן הזמינו פיצה לארוחת הערב. למחרת כבר בישלו שם ארוחה ממש.
תוך כדי סידור המטבח עלו שאלות. האם לשמור את מכסי הפלסטיק של קופסאות האחסון בנפרד מהקופסאות עצמן? אולי כך הקופסאות יתפסו פחות מקום בארון? או שאולי בכל זאת נאחסן את קופסאות הפלסטיק סגורות? ומה לעשות עם כל הדברים הקטנים האלה שלא צריך ביומיום? למשל פקקים לבקבוקים? אביזר של הפוד פרוססור וכל מיני כאלה. מצד שני, יש כבר הרגלים ויש כבר מקומות קבועים לחפצים שנוצרו בדירה הקודמת. למשל הבובות מאחורי הספה. גם בבית הנוכחי זה יהיה המקום שלהן.
אתם כבר יודעים שאני אוהבת פתרונות שעוזרים לנצל את נפח הארון ביעילות. לכן קראנו לבעלה, שהוא בחור נחמד ואיש טכני, חרוץ מאד, שהיה עסוק באותו זמן בתליית הפלזמה על הקיר. כשסיים לתלות את הפלזמה הוא קיבל את רשימת המטלות החדשה ברוח טובה. הוספת מדפים בתוך ארונות המטבח. לא כרגע. בהזדמנות…הוא הסכים שאכן זה רעיון טוב. התייעץ אתי על איזה קיר לתלות מראה גדולה. למראות יש תכונה להכפיל ולהעצים את מה שמשתקף בהן. מראות מחזירות את האור שפוגע בהן, לכן לעולם לא נתלה מראה מול דלת הכניסה בבית למשל. הוא בחר מקום טוב. בניצב לדלת הכניסה, בזוית כזאת שמזמינה את השפע להכנס לתוך הבית. במקום שבו הכלב נימנם רוב הזמן.
למחרת בבוקר, כשהגעתי עם בחורה מקסימה שעזרה לנו, מאד שמחתי לפגוש אותה שוב. עם הבטן. התחלנו מסידור הבגדים בחדר הארונות שבחדר שינה הורים. חלק מהקרטונים שהיו בחדר השינה הכילו חפצים ששייכים לחדרים אחרים. שמנו אותם במסדרון. ארגנו את חדר הארונות (לא צילמתי, אתם יכולים לתאר לעצמכם: בגדים מקופלים, בגדים תלויים) ונותרו רק שלושה חדרים לסדר: חדר הילדים, חדר עבודה שהוא גם חדר אורחים וחדר כביסה שהוא גם חדר שירות, סוג של מחסן. את שני חדרי המקלחת הם כבר סידרו בעצמם. התפצלנו ואיחדנו כוחות לסירוגין. קצת זרקנו. הכנו שק של בגדים למסירה. מדי פעם עשינו הפסקות אוכל. לא צילמתי את ארוחת הבוקר אבל כן צילמתי את ארוחת הצהרים. איזה שולחן יפה הכינו לנו. הרגשנו כמו במסעדה.
בסופו של דבר כבר לא נותר מה לסדר. הקרטונים ריקים ומחכים בחדר המדרגות לחברת ההובלות שתיקח אותם בחזרה. לא נותר אפילו קרטון אחד בדירה. הדירה הפכה לבית. המטבח כבר פעיל. כביסה לחה מתייבשת בחדר השינה על מתלה, כל הבגדים, הצעצועים, כלי העבודה, המצעים, מגבות, תיקים, ספרים וקישוטים – כולם מצאו להם מקום. ועוד נותר מקום גם בבית וגם בלב לתינוק החדש שצריך להיוולד ממש בקרוב.
עדכון: ממש אחרי כתיבת דברים אלה התבשרתי שהתינוק נולד. מזל טוב!!!