gilaמר בין – השראה לקבלת החלטות??
קבלת החלטות גדולות (לזרוק) וקטנות (איפה לשים) הם חלק בלתי נפרד מסידור הבית. קבלת החלטות זה עניין רציני. בדרך כלל. החלטתי להצחיק אתכם היום ולהראות לכם איך (לא) לקבל החלטות.
מי שמכיר את מר בין יודע שמדובר בדמות מגוחכת, לא שיגרתית ואף מוזרה. אם נחקה את מר בין נגיע במקרה הטוב לבית חולים ובמקרה הפחות טוב לכלא.
למשל ההחלטה איזו חולצה לבחור לחופשה
מר בין בחר מזוודה זעירה וארז בה את כל מה שדרוש לו לחופשה בבית מלון. המזוודה לא נסגרת. מה עושים? מר בין החליט למיין את התכולה ולצמצם אותה. הגיוני. מר בין התלבט בין החולצה הכחולה, החומה, האדומה ועוד שתיים. כולן עם ציורים ילדותיים. מה עושים כשמתלבטים? אנדנדינו. פעם ראשונה – נבחרה החולצה הכחולה. לא טוב, ניסה שוב. פעם שניה (הוא התחיל מחולצה אחרת…) שוב "יצאה" החולצה הכחולה. מר בין החליף בינה לבין החומה ולבסוף החליט סופית בעניין זה: האדומה.
החלטות אחרות שלו הזויות ומצחיקות עד כאב בטן
מברשת שיניים? לא צריך את כולה, מספיק החלק של המברשת. הידית – אפשר להסתדר בלעדיה. משחת השיניים – לא צריך שפופרת מלאה, החופשה היא רק לשלושה ימים. הוא רוקן את המיותר בכיור. נעליים? מספיק אחת. והפרצופים שהוא עושה… והשוס: הספר לא נכנס למזוודה, נחשו מה קרה אז?
ואיך זה קשור לסידור הבית?
בתהליך סידור הבית אנחנו מתלבטים איזו החלטה לקבל? מה לשמור ומה לא…. המחשבה שנמסור בגד אהוב שנתגעגע אליו לא מאפשרת לנו להפרד מהרבה בגדים, גם כאלה שלא במידה שלנו. כלי מטבח? זה יפה ככה, להשליך אותם לעת זיקנה, אחרי ששירתו אותנו נאמנה הרבה שנים? אז מה אם הם קצת משופשפים, גם אנחנו כבר לא מה שהיינו פעם. ומסמכים? על חוקי מרפי שמעתם? ברור ששבוע אחרי שנזרוק את המאמר ההוא שהורדנו מהאינטרנט נצטרך אותו. הבעיה היא שבכל העומס הזה מי בכלל יכול למצוא אותו?
אם זה מצחיק זה כואב פחות
הומור זו תרופה, זה משכך כאבים מכל הסוגים וגם משחרר תקיעות בראש, בכתפיים, בבטן. הוראות שימוש באין מרשם רופא: פעם ביום לצפות בוידאו מצחיק. ואז ללכת לסדר מגירה. תאמינו לי, כל החלטה שתקבלו תהיה הרבה יותר מוצלחת מההחלטות של מר בין. ספרו לי אם הצלחתם…