gilaאילו אתגרים שקשורים בסידור הבית שכיחים בגיל השלישי? קודם כל אסביר שהגיל השלישי, או גיל הזהב, הכוונה בעצם לאנשים זקנים או קשישים ולא כולם מאותגרים באותו אופן.
פה ושם שמעתי על קשישים בכושר גופני מעולה, אבל הם מיעוט, למרבה הצער. רוב הקשישים שפגשתי, גם הנחמדים והאינטליגנטים ביותר, סובלים ממגבלות פיסיות, מה שיוצר אתגרים בסידור הבית שאפרט בהמשך.
האתגרים השכיחים הם ירידה בכושר הראיה, בעיות גב וברכיים, ירידה בזכרון לטווח קצר. ירידה בכושר הראיה מצריכה משקפיים לשיפור הראיה. הבעיה עם משקפיים כשהם לא על העיניים
זה שקשה למצוא אותם. המצעבן הוא שלבעל המשקפיים ש "נעלמים", קשה למצוא אותם אם הוא לא ממש רואה בלעדיהם.
איך זה קורה שהמשקפיים "נעלמים"? פשוט מאד – בעלי המשקפיים מניחים אותן איפשהו, בחוסר תשומת לב והם לא זוכרים איפה הניחו אותן. וזה מוביל אותנו לאתגר הבא: ירידה בזכרון.
האתגר הראשון: איפה המשקפיים שלי
האתגר השני: איפה שמתי את המרשם לתרופות?
הזכרון לטווח הקצר שנעשה מבולבל ומתעתע מתיש את האנשים ביומיום ויוצר מתח וחרדה. זה לא רק שלא זוכרים איפה המשקפיים, אלא מאבדים שוב ושוב את ההפניה לרופא, המרשם לתרופות, לא בטוחים אם לקחו כבר תרופות היום בבוקר או לא, לא זוכרים ללכת לבדיקות, נזכרים פתאום כשהם מחוץ לבית שאולי לא נעלו את הדלת. לפעמים אפילו שוכחים לכבות את הגז על הכיריים. אז נכון שזה קורה גם לצעירים יותר, אבל בגיל המבוגר זה קורה יותר ויותר, עד שהאדם מרגיש שהוא לא יכול לסמוך על עצמו. זאת הרגשה איומה.
לא יכולים להתכופף ולא לטפס על סולם
טווח התנועה של אנשים רבים בגיל המבוגר הולך ומצטמצם. הרבה פעמים אנשים, אפילו לא ממש קשישים, מכריזים באזני
כשאנחנו מסדרים את החפצים שלהם באופן נגיש: אני לא מגיעה למדף התחתון, קשה לי להתכופף לשם. מה שמשאיר לנו רק את הארונות בגובה האמצעי כמקומות אחסון רלוונטיים.
המון מזכרות, נוסטלגיה וסנטימנטים
לא רק לקשישים יש הרבה מזכרות וסנטימנטים אבל לקשישים יש הרבה מאד מכתבים שנכתבו בכתב יד במו ידם של יקיריהם שנפטרו, המכתבים האלה יקרים מאד לליבם, אין להם תחליף והם תופסים הרבה מקום. גם אלבומי תמונות, ספרים מודפסים עם הקדשה בכתב יד, לפעמים גם גזרי עיתונים מפעם, ספרים נדירים בשפות זרות. לאחרים יש סנטימנטים למפות שנסרגו או נרקמו ביד, לא סתם יד זרה, אלא ידם שלהם או של קרובת משפחה אהובה שמזמן הלכה לעולמה. אמרתי מפות? גם שמיכות, סינרים, כריות, אהילים ועוד…
לפעמים צריך לעבור מבית גדול לבית קטן
לפעמים המצב הרפואי של הקשישים מצריך מעבר דירה לדיור מוגן, לבית אבות או פשוט לעיר, קרוב לילדים או לבתי חולים. ולפעמים ההורים הקשישים מחליטים לעבור לדירה קטנה יותר משיקולים כלכליים. בכל אופן, מעבר דירה זה מאמץ גדול, במיוחד מבית גדול לבית קטן ובמיוחד לאנשים בכושר עבודה נמוך, עם כושר ריכוז נמוך ואחרי עשרות שנים באותו בית. כאן נדרשת עזרה גם במיון החפצים – אלה שיעברו אתם דירה ואלה שיימסרו לילדים הבוגרים או לנזקקים. אריזה של החפצים הנבחרים וסידורם מחדש בבית החדש.
מכשירים רפואיים והכנסה של מטפלת הביתה
אם זה לא מספיק אז לפעמים השינויים לרעה במצב הבריאות מצריכים הכנסה של מכשור רפואי הביתה שתופס הרבה מקום וחייב להיות ממוקם כך שיאפשר שימוש בו. סדרי העדיפויות משתנים מבית יפה ונעים לבית שתומך בחולה כרוני. קצת כמו לגור בבית חולים. ואם מכניסים מטפלת מארץ רחוקה – צריך להקצות לה חדר ולוותר על חלק מהפרטיות. טוב, קשישים במצב סיעודי ממילא נאלצים לוותר על הפרטיות שלהם, זה לא פשוט ולא נעים.
להשאיר ירושה מסודרת לילדים
בין יציאה לחוג ברידג' להרצאה או חוג בסב-יום מדי פעם בפעם מתבשרים שעוד חבר נפטר ומשתתפים בעוד לוויה והולכים לנחם את היורשים ולספר סיפורים על החבר הזה כשעוד היה צעיר ויפה… חוזרים הביתה ומחליטים לעשות סדר בניירת. זה לא פשוט למצוא את המסמכים החשובים בתוך כל הערימות אבל מאד חשוב לעשות את זה, לאחד את הביטוחים, את הרכוש הכספי, את המסמכים שמעידים על כך שהבית שלהם בטאבו. ככל שהניירת תהיה מסודרת יותר יהיה קל יותר לילדים לקבל את מה שמגיע להם. הביטוחים הרפואיים הפרטיים עשויים לממן טיפול רפואי או סיעודי בחייו של הקשיש, תארו לכם כמה היורשים עלולים להתרגז אם יגלו אחרי מות ההורה הסיעודי שהיה לו ביטוח שלא מומש.