gilaהשבוע התראיינתי בתוכנית של אורלי וגיא. אחרי התלבטות בחרתי להתמקם במשרד שלי שהוא קטן, מלא קלסרים, ספרים ונראה דחוס אבל הוא מאורגן כמובן. גיא שאל בסקרנות מה יש במגירות. רובן מכילות ניירת בנושאים שונים. שלוש מהן מכילות כלי כתיבה. שלפתי מגירה של כלי כתיבה. כשהחזרתי אותה היא נתקעה קצת. חיפשתי את הזווית הנכונה והרגשתי שזה לוקח המון זמן. ידעתי שאני בשידור, הלחיץ אותי לחשוב שאורלי וגיא מחכים בצד השני של הזום והצופים קצרי הרוח בוודאי משתעממים עד שאחזיר את המגירה למקומה הם בוודאי יעברו לסרטון אחר. עברה בי מחשבה להניח את המגירה על הארץ ולהחזיר אותה למקומה אחרי השידור. בחרתי להתעקש וכן להחזיר אותה למקומה. בסרטון שצילמתי היום הסברתי למה בחרתי לעשות זאת.
אז למה בחרתי להחזיר את המגירה למקומה בזמן הראיון ולא לדחות לאחר כך?
הסיבה היא כמובן שרציתי להדגים את מה שאני מלמדת: להחזיר למקום דברים אחרי שימוש. רצוי להחזיר מיד. אם זה לא מסתדר אז אפשר לאסוף חפצים במיכל למשל ולפזר למקומות הקבועים בהמשך.
העובדה שמספר שניות בודדות נחוותה אצלי כיותר מדי זמן היא עובדה מצערת מאד. גם אני כמוך, חיה בתקופה של קצב מהיר, של וידאו קליפים, פרסומות, סלוגנים, סיסמאות קצרות והמון מידע שעובר בו זמנית. אני מוודאה שלא אשתעמם אפילו רגע. בילדות שלי חוויתי שעמום די והותר לחיים שלמים. אבל אולי זה קצת מוגזם האינטנסיביות הזאת של עשייה או אשליה של עשייה. אני כותבת אשליה כי את העשיה של סדר בחפצים, בניירת, במגירות – את זה הרבה אנשים נוטים לדחות. אז חלקנו קונים וקונים, מבלים וצופים ורושמים כדי לזכור, אבל לא זוכרים איפה שמנו את מה שכתבנו.
אולי נעצור לרגע.
ננשום.
נרגיש מה קורה לנו בפנים, מה קורה בגוף, אילו מחשבות עוברות לנו בראש.
הזכרתי את אקהרט טולה שכתב את כוחו של הרגע הזה.
בואו נשהה לרגע ברגע הנוכחי הזה.
בואו נחזיר את מה שלקחנו למקום, גם אם זה לוקח רגע ארוך מדי.
בהמשך הראיון הזכרתי את תוכנית הליווי שלי, לאלה שמתקשים לשמור על הסדר.
נוכחות ברגע זה אחד הדברים שיעזרו לכם גם לעשות סדר בראש וגם לעשות סדר בבית.
יש עוד הרגלים שכדאי לאמץ כדי שהסדר יישמר אצלכם בקלות תוך כדי חיים של הגשמה.