gilaהמנהג הוא להתחיל את הניקיונות לפסח אחרי פורים. כי למי יש כוח גם להתארגן עם תחפושות וגם להתמודד עם הבגדים בארונות. במיוחד שעדיין קר. אבל כשתמיינו את הבגדים בארון אולי תמצאו שם בגדים מגוחכים, מוגזמים, לא ייצוגיים שאיכשהו התגלגלו לשם. גם אצלי היו בגדים מסוג "על מה בדיוק חשבתי כשקניתי את הבגד הזה". נניח שבפורים הסתדרתם איכשהו ואז אחרי פורים אתם מגלים בגד שמתאים בדיוק לפורים. – אז מה?תשמרו אותו לפורים הבא? כי זה היום היחיד בשנה שאפשר להיראות בציבור עם בגד כזה.. תצטרכו לחכות כמעט שנה שלמה. וכמובן ששוב תסתדרו בלעדיו ושוב תמצאו אותו אחרי פורים. ותשמרו לשנה הבאה. וכך הלאה והלאה.
אז מה אני מציעה? סדרו את הארון היום. ולמסיבת פורים תוכלו ללבוש בגד שחיכה כל כך הרבה זמן.
אין לי צילומים של בגדים מגוחכים. כן היו לי בגדים כאלה אבל לא צילמתי… כאן אני פונה לעזרתכם. אם תשלחו לי צילומים שלכם או של הילדים, בעלי החיים לובשים בגדים או אפילו הבגדים עצמם – אעלה אותם לכאן.
אני כותבת יום לפני פורים ועוד שניה גם פורים מאחורינו, אבל הבלאגן? הוא לא הולך לשום מקום. נשאר. נו… ולא תמיד מבינים אתכם כשאתם, אתן, מתלוננות על הבלאגן. כי לפעמים הבלאגן מתחפש לסדר. מבחוץ נראה מסודר אבל בפנים? אללה יוסתור כמו שאומרים ביידיש. אוי ואבוי מה שהולך. לא מוצאים ידיים ורגליים. אין שיטה, אין גישה וזה לא לעניין.
אז מזמינה אותך לקרוא על מיון. לא חדר מיון חלילה וחס. אלא הפעולה של הפרדה לפי משהו. כתבתי על זה בפוסט מיון חכם ומיון מתסכל. מיון הוא ההתחלה של כל תהליך הסידור. התחלה אבל לא סוף. המיון הוא חלק מתהליך "עריכה". כן, ממש כמו שעורכים טקסט. מרכזים יחד רעיונות קשורים, מארגנים בסדר הגיוני.
לסיום אני רוצה לשתף אתכם בהרהורים על חג פורים.
כשהייתי ילדה, חג פורים היה החג "שלי" כי לפניו או אחריו חגגו לי יום הולדת. אהבתי תחפושות. עד היום אני אוהבת פסטיבלים וקרנבלים. בסרטון התמקדתי במסכה. לא מסיכת קורונה אלא מסכה תיאטרלית מלאת הבעה. מה המסכה מגלה? מה היא חושפת? מה היא מחצינה? את האמת שחבויה עמוק בפנים. ואני אוהבת שהאמת נחשפת.
מאד אשמח אם תשתפו בתגובות:
מה אתם אוהבים או לא בחג פורים?
מה אתם מרגישים בעניין מסכות?
מה האמת שלכם?