gilaבטח לא ראית בית מבולגן עד כדי כך כמו שלנו
סידור בתים זה קודם כל מפגש אישי עם אנשים במקום הכי פרטי והכי רגיש. הרבה פעמים אנשים מכניסים אותי בחשש מה לבית שלהם. הם חוששים שאבהל במיוחד כשמגיעים לחדרים האחוריים, למחסן, למשרד, לחדר הארונות. הם מובילים אותי תוך כדי מבוכה והתנצלות ואני מרגיעה אותם בדרך ומבטיחה להם שכבר ראיתי הכל. הם לא ממש מאמינים לי וחושבים שאולי אני אומרת את זה מתוך נימוס. הם חוששים שאולי הם "אגרנים". חלק מהאנשים מגדירים את עצמם כ"אגרנים" כבר בשלב שיחת הטלפון. אבל לא כל מי שמגדיר את עצמו כך הוא באמת אגרן.
יש עוד סיבות חוץ מאגרנות להצטברות של עומס והיווצרות בלאגן. בכל מה שקשור לבלאגן וסידור בתים אתם יכולים להאמין לי שאני יודעת על מה אני מדברת. הפעם אספר לכם על הדברים הכי הזויים שקרו לי בצירוף צילומים. לעולם לא תדעו אצל מי זה היה. הבלאגן ההוא כבר לא קיים יותר וזהות הלקוחה סודית ביותר. בכל אופן החכמה היא לא רק לסדר את הבית. כלומר, שלא יהיה בלאגן נראה לעין. החכמה היא אלא לאמץ הרגלים ש"מסדרים" את הבית. לא ליצור עומס ובלאגן שוב ושוב. על כך כתבתי בפוסטים אחרים. הפעם אני מאפשרת לכם להציץ לעבודה שלי.
העומס השגרתי בסידור בתים
כמעט בכל בית אני מוצאת כמות נכבדה של שקיות מכל הסוגים. החל מהפשוטות ביותר, דרך שקיות פלסטיק ממותגות מפלסטיק קשיח ועד שקיות נייר מעוצבות. השקיות האלה מקופלות יפה ונדחסות לתוך שקיות גדולות. כמה? חמש שקיות גדולות זה מספיק? לפעמים אני מוצאת יותר. אז שקיות ניילון מיותרות הן עניין שגרתי לגמרי בעבודה הזאת של סידור בתים. מה עוד?
צילומי רנטגן מהסוג הישן, בשקיות ענקיות שכתוב עליהן שאסור לקפל את הצילום. כל מיני מכשירים לקיצוץ סלט. תבניות בצורת מיקי מאוס או דובי לאפיית עוגה. אינסופ בקבוקים וצנצנות, קופסאות אחסון יפות אך ריקות כי הן לא מתאימות לשום דבר.
מטענים של טלפונים ניידים שמזמן הפסיקו לייצר. משקפיים שכבר לא בשימוש. מפתחות שלא ידוע מה הם פותחים. מוצרי מזון יבש שפג תוקפו לפני שנים. גם כן דבר שגרתי למדי בסידור בתים. במיוחד כשמתמקדים בסדר יסודי במזווה וגם כשמרוקנים תיקים שלא השתמשו בהם הרבה זמן. מסמכים שכבר אפשר לזרוק ואפילו פליירים ופרסומים שאנשים שומרים שנים. בעלי הבית לא התפנו למיין אותם – גם כן שגרתי. בגדים – טוב, ברור… אז אילו דברים מפתיעים אותי בכל זאת?
1000 שקלים במזומן
אמרתי כבר בהתחלה שסידור בתים הוא בעצם מפגש עם אנשים. כל מפגש כזה הוא מיוחד במינו. זכור לי מפגש מעניין אצל בחור אחד שהייתה בבית שלו ערימת עיתונים בגובה מטר מהרצפה – באמצע הסלון. הוא סרב להשליך אותם למחזור נייר בלי לעבור עליהם. הוא אסף אותם הרבה זמן ופשוט לא הספיק לקרוא.
בסידור בית אחר קרה לי שמצאתי בערימה קטנה של ניירת מעטפה ובה כסף מזומן. כן, שטרות. מיד קראתי ללקוחה שלי, היא ספרה את הכסף. היו במעטפה אלף שקלים בדיוק. היא לא זכרה את המעטפה הזאת. איך זה הגיע לכאן? היא שאלה בתדהמה. אולי היא חשדה בי שהבאתי את המעטפה אתי? הייתם צריכים לראות את הפנים שלה.
בכל אופן, הכסף הזה עזר לה לשלם לי את שכר טרחתי. סידור בתים זה שירות לא זול. אצל לקוחה אחרת מצאתי מעטפה עם שטרות כסף בארון הבגדים. היא שכחה מהכסף הזה אבל לא הייתה מופתעת. היא מוציאה כסף מהכספומט ומחביאה במקומות שהילדים שלה (הבוגרים) לא ימצאו. כי מהארנק שלה הם לוקחים כסף כאילו שזה ארנק שלהם. עצוב.
למה כדאי לטפל בדואר בזמן?
בימינו כבר לא שולחים מכתבים. מכתבי אהבה בכתב מסולסל עם בושם כבר לא באופנה. בדרך כלל מה שמגיע בדואר אלה חשבונות לתשלום או הודעות מהבנק, אבל לפעמים מקבלים מתנות. תוי קניה. מה שחבל זה שתוי הקניה מוגבלים בתאריך.
כך קרה שלקוח שלי שעבר דירה לפני כמה שנים המשיך לקבל את תוי הקניה לחגים בכתובת הקודמת. מדי פעם לקח משם את ערימת הדואר, שם את הכל במגירה ו- זהו. שכח מהעניין. כשהראיתי לו שמצאתי תוי קניה משנים עברו שלא מומשו. הוא טלפן מיד למקום העבודה שלו ובקש ממי שמטפלת בעניין לעדכן את הכתובת. זה לקח לו פחות מחמש דקות.
ראית את האגרנים האלה בטלויזיה?
לא. אני לא צופה בטלויזיה, אבל ראיתי במציאות. בישוב מבוסס הזמינו אותי לסדר בלאגן. הבית נראה כאילו שגנבים הוציאו הכל מתוך הארונות כדי למצוא איזשהו אוצר נעלם ומכיוון שלא מצאו שום דבר יקר ערך, הוציאו את התסכול שלהם על הדלתות. עקרו אותן ממקומן, שברו וקלקלו. דלת השירותים היתה שבורה ולא נסגרה. ערימות של בגדים וחפצים בכל מקום, לכלוך ורקבון. אמרתי ללקוחה שנפנה את הבית, נשפץ קצת והיא תוכל להשכיר אותו. אנשים מוכנים לשלם הרבה כסף כדי לגור באותו ישוב. היא הפתיעה אותי: "אבל הבנים שלי גרים כאן!".
שני בחורים חמודים לאללה, אכן גרים בתוך הבלאגן. הארון בחדר שלהם מלא בבגדי ילדים מקופלים יפה, ממוינים, כבר קטנים עליהם מזמן. מזכרת מהתקופה שאמא שלהם תפקדה. מחוץ לארון ערימות של בגדים, משולבים בניירות, חלקי מחשב, משחקים, כלי אוכל, בלי שום ארגון. הבחורים לבשו בגדים שנראו נקיים והולמים. איך הם עושים את זה? כשהם פושטים בגדים הם מניחים אותם איפשהו בחדר על הערימות, מדי פעם אוספים כמה בגדים שזכור להם שלבשו לאחרונה, כלומר: בגדים מתאימים. מכבסים אותם ותולים. חבל הכביסה משמש להם ארון. מורידים מהחבל ולובשים.
בעלי קיבה רגישה מתבקשים לדלג על הפסקה הבאה
בחדר הסמוך ערימות הבגדים על הרצפה היו אפילו עוד יותר גבוהות. גם אלה הכילו מלבד בגדים ניירות, ספרים, חפצי נוי, קלטות וידאו, דברים שלא הצלחנו לזהות, אריזות של חטיפים ו…. גופות של עכברושים שמתו מזמן. ככל שהתקרבנו אל הגופות היבשות של העכברושים הבגדים היו אכולים יותר ויותר. גם הספרים נגרסו היטב לפתיתי נייר. לא צילמתי את העכברושים, אבל צילמתי את העומס בחדר כפי שהוא נראה בהתחלה. בתוך הארון נמצאו בגדים מאד יקרים וישנים שקטנים על הלקוחה שלי בהרבה מאד מידות. היא התרפקה על הזכרונות. לא יכולנו למכור אותם לחנות וינטג' בגלל מצבם. העכברים הגיעו גם אליהם.